ציפי ישבה עם חברה בבית קפה ואז הם נכנסו, זוג בשנות השישים המאוחרות או השבעים המוקדמות, מחובקים.

החברה אמרה: "פרק ב!"

ציפי הנהנה: "ברור."

מאוד, מאוד רצתה רצתה להאזין לשיחה.

למזלה גם המלצר התעניין ושאל:"חוגגגים משהו?"

הגבר חייך ואמר: "עשר שנים ביחד"

החברה אמרה: "פרק ב זה פרק ב, אבל חיבוק כזה אחרי עשר שנים זה בהחלט יפה."

חשבה בקול רם: "מה הסוד שלו?"

"שלהם!" תקנה החברה.

החברות בודקות אפשרויות: "אולי שניהם אוהבים לישון כפיות?"

זה הזכיר לה סיפור על זוג שתמיד ישן כפיות, עד אותו חלום בלהות שהיה לבעל, חלום שגרם לו לצבוט את בת הזוג במקום רגיש.....

מעניין, האם הם עדייון ישנים כפיות.

ציפי מהרהרת:

"מה מחזיק אותם עשר שנים? אולי הם מבשלים יחד? אולי אוכלים יחד? אולי משחקים יחד?

רואים יחד טלוויזיה? אולי אוהדים את אותה קבוצה?"

פתאום ציפי שומעה צעקה שנתקה אותה מהמחשבות.

היא ראתה את הגברת נשואת המחשבות, חיוורת, עומדת נרגשת על הכסא, בעטיו של ג'וק שהלך בקוממיות על רצפת המסעדה.

הגבר בזריזות וביומנות לקח מפית מהשולחן בעזרתה תפס את החיה המאימת, מסר את חבילת הציד למלצר. אחר כך הסתובב ועזר לבת זוגו לרדת מהכסא תוך כדי שהוא מרגיע אותה.

"ההא" אמרה ציפי, עכשיו הכול ברור.

פנתה לחברה שלה:"הוא לוכד הג'וקים שלה."

עד כאן הסיפור.

הערה חשובה: תודה לקורא דורון על תרומתו לפוסט.

תגובות - רשמו תגובה, לחצו שליחה ובצעו רענון