הכול התחיל בזה שהעיתונאי כתב שהעסקן לקקן.

העיתונאי הוסיף ואמר שהעסקן בנה את הקריירה הפוליטית על לקקנות.

העסקן תבע אותו בבית משפט.

בכתב ההגנה העיתונאי כתב:

"לא התכוונתי במובן הפיסי של המילה"

ובהמשך פירט: "לא ראיתי אותו עם הלשון בתחת של....גם לא הרחתי ריח שמעיד על......גם לא ראיתי שאריות של ממצאים שמעידים על........."

בהמשך העיתונאי כתב:" בהקשר ללקקנות הפיסית, אני די משוכנע שהשמועות אינן נכונות, גם לעסקן שלנו יש גבולות.....אבל אני לא מדבר על לקקנות פיסית, אני מדבר על דברי חנופה מוגזמים שזוכים בשפה העממית בתואר לקקנות.

לדוגמא:

אי אפשר להגיד שבלוריתו מתנופפת ברוח, על מישהו שלא יוצא לציבור לפני טיפול של איש מקצוע בכיסוי הראש שלו.

אי אפשר להגיד "התמודד בהצלחה מרבית עם הקורונה" כאשר אנחנו משתייכים למועדון קטן מאוד של מדינות עם מעל 2% נדבקים.

אי אפשר להגיד "הישר במנהיגים", על מישהו שעושה הכול כדי לא להגיע לבית משפט ולנסות להוכיח שהוא ישר.

אי אפשר להגיד, "מנהיג דמוקרטי משכמו ומעלה" על מישהו שעשה הסכם שלום שעד החתימה, אף אחד לא ראה ולא קרא......."

כתב ההגנה של העיתונאי כיכב ברשתות החברתיות. במקביל, התפרסמה קריקטורה עם ראש תקוע באחוריים של מישהו בתוספת הכיתוב: "לא לזה התכוון המשורר".

אחר כך שמעתי שהעסקן הסיר את התביעה.

הגיעו להסכם פשרה.

הסכם סודי.

העורך דין של העסקן אמר בתגובה "ההסכם מדבר בעד עצמו!"

ראיתם פעם הסכם סודי מדבר?

תגובות - רשמו תגובה, לחצו שליחה ובצעו רענון