שווארמה והסכמים משפחתיים

אחת למספר שבועות אני אוכל צהריים עם אבנר.

אני כבר לא מחפש חניה ברחוב יד חרוצים, אני הרי בא להינות. אני מחנה בחניון בריכת גלית. נזכר בבריכה, עוד בשלב שלפני שנפתחה והמשחקים ששחקנו שם כילדים. אחר כך עובר על יד הבניינים בהם גרו חברים שלי, ה"מרכזיים" הם נקראו כך כי גרו בקרבת מרכז יד-אליהו. גיל, רוני, שלמה ואלי וממשיך ברחוב לה-גרדיה, פונה לרחוב המסגר ותוך עשר דקות הליכה אני ביד חרוצים.

בדרך כלל, אנחנו אוכלים בשווארמה של שהרבני. שווארמה משפחתית טעימה.

לי ולאבנר יש הסכם, במקום קינוח אנחנו "משקיעים" בהגרלות. כדי להעצים את האשליה אנחנו שולחים בדרך כלל לוטו כדי שאשליית הזכייה תימשך כמה ימים ומוסיפים כמה "גרודים" נוספים שהמשותף לכולם שמקבלים תגובה במקום לצורך סיפוק מידי.

השבוע יאיר שלח אותי ל"בדוק" שווארמה ברחוב סלמה 110 (Mutfak-שם הבעלים בטורקית). המלצה שקיבל מאודי, האחיין שאחראי על הידע הגסטרונומי במשפחה. השווארמה "כנראה" לא כשרה שכן מגישים אותה בצלחת עם יוגורט מקומי.

הצעתי לחיה לנסוע ברכבת לתחנת ההגנה וללכת ברגל דרך רחוב לוינסקי ושדרות הר ציון. חיה שמעה לוינסקי ואמרה "כן" עוד לפני שהזכרתי שווארמה.

הגענו בשעות הצהריים המוקדמות, עוד לפני העומס הגדול.

חיה ראתה שם בורקס מייד "שכחה" מהשווארמה.

אני לקחתי שווארמה בצלחת.

הייתי חייב דיווח ליאיר ולאודי האחיין ולכן יש תמונות

צלחת מלאה לפני שפגשה אותי:

ואחרי

אחרי שסיימתי הזכרתי לחיה את ההסכם שלי עם אבנר.

חיה הסתכלה עלי בזלזול וביקשה מהמלצר לארוז לה שתי מנות מלבי(עם שערות קטאיף).