שוב הרגו את השליח


אבנר אמר לנו: "אחרי שתקחו את אהוד מהגן תקפצו לספריה להחליף ספרים"

אז, בזמן אמת, לא הבנו את המלכודת.

לקחנו את אהוד מהגן ונסענו לספריה.

כשנכנסנו לספריה היא היתה די ריקה, היו שם שתי ספרניות, אחת חייכה.

כשהספרנית קראה את הברקוד של הספר היא הפסיקה לחייך.

היה שם פעמון גדול שכתוב עליו "איחורים" היא צלצלה בו.

הספרנית השניה הגיעה בדילוגים שלא הלמו את גילה. היא הצביעה עלי חמורת סבר ורעמה: "מאחרים!"

לא הגבתי.

לקחה נשימה, הדילוגים כבר לא לגילה, ואמרה: "אתה מבין שאני הולכת לקנוס אותך ?"

אני חשבתי: "גידלתי בן גאון. אבנר אמור היה להיות כאן ולספוג את ההרעשה ועכשיו אני חוטף בשביל הקבוצה. הבן אכל בוסר ושיני האב תקהנה".

חיה היתה עסוקה בניתוח פסיכולוגי של המקרה, ממהרת לצייד אותי בתוצאות ראשוניות של הניתוח, לחשה לי: "היא בטח מתנדבת, בשביל הטקס הזה היא פה, עשית לה את היום" הנהנתי לאישור של קליטת המידע.

"איחורים?" הספרנית רעמה עלי בקולה, והוסיפה: "הספריה היא משאב משותף, ההתנהגות שלך היא זלזול במשאבים ציבוריים". הרגשתי שמפלגת העבודה שוב הולכת להפסיד את הבחירות והפעם בגללי. זאת הרי השערוריה שהליכוד חיכה לה.

חיה הלכה עם אהוד לבחור ספרים ואני נשארתי לבד במערכה.

כדי לקצר את ה"טקס" שלחתי יד לארנק ושאלתי:"כמה הקנס ? "

ה"כעסנית" לא נפלה בפח והמשיכה לגעור בי וזיכתה אותי בנאום תוכחה מלא, כולל כמה הדרנים. עמדתי שם אבל וחפוי ראש ונזכרתי באמרה של הגשש החיוור ששימשה נר להתנהגותי "תיהיה גבר תשפיל את עצמך". האמת שנהנתי מהיצירתיות של אבנר ששלח אותי בתזמון מושלם לקבל את נאום התוכחה.

בסוף הנאום היא הוסיפה: "הפעם אני סולחת ומבטלת את הקנס!"

אמרתי: "תודה".

אחר כך אהוד שאל אותי: "מה הספרנית רצתה ממך?"

אמרתי לו: "האמת שאני לא יודע, אבל הסיבה לתוכחה היא שאתם איחרתם בהחזרת הספרים". אחר כך, כדי לסיים במשהו חיובי, הוספתי: "אולי בעלה הרויח, כי היא תצעק פחות בבית"

חיה, שבינתיים התקדמה עם הניתוח הפסיכולוגי אמרה: "היא נראית צמאה לדבר, מי יודע אם יש לה בבית עם מי לדבר"

....שוב הרגו את השליח....