סיפורו של רב דוד

התברר לי שדוד, חבר שלי, לא ישן טוב מזה כמה ימים.

דוד עבר את תקופת ילדותו המוקדמת בבאר שבע, קיבל חינוך יהודי ומסורתי וגדל להיות נער עירני ורגיש. יכול להיות שמה שמדיר שינה מעיניו של דוד, לא כל כך ירשים או ישפיע על מישהו אחר.

דוד שגדל על תרבות השוק הבדואי בבאר שבע, הוא שונא קניונים מושבע. אבל כאישיות מורכבת ומרובת פנים דוד אוהב מאוד את דיזינגוף סנטר.

אולי המילה סנטר עושה לו את זה. זוהי אולי הלועזיות שגורמת לדוד להתרגש. המלעיזים אומרים שזו לא הלועזיות אלא זה הנוף האנושי, ברובו צעירות תל אביביות עם מכנסונים ושיער מתנפנף.

כך או כך, דוד נמשך לדיזינגוף סנטר.

באותו יום, דוד הגיע לדיזינגוף סנטר ומיד לפני שהוא מתחיל להסתובב ולהינות מהתל אביביות המלבבת, חיפש משהו לאכול.

הסתובב ימינה ושמאלה והבחין בסניף של "עגבנייה" שעד אותו יום נסתר מעיניו. כבר התחיל לדמיין את ההתחברות למשולש של מרינרה. למה דווקא פיצה מרינרה ? כי דוד כבן באר שבע במקור, טבעי שיתחבר יותר לנאפולי (המתחרה של פלרמו על התואר "הבאר שבע של איטליה").

תוך כדי שדוד מתקרב ל"עגבנייה" הוא מבחין במשגיח הכשרות של המסעדה, עבדקן עם חולצה לבנה מוחתמת קלות, מרחף מעל לפיצות.

דוד התחרט.

למה ?

הדיעות חלוקות: אולי בגלל שהתחיל לפקפק בטיב הכשרות. אולי סתם אבד את החשק לפיצה.

דוד עשה אחורה פנה, ומצא את עצמו בחנות המיתולוגית של מזרע.

ראשית דוד מתעקש שבעלת החנות לא עושה כריכים אלא רק סנדביצ'ים. ואל תשאלו אותי מה ההבדל. תסתפקו בזה שדוד שונא את המילה כריך. כבר כילד בבאר שבע החליט שהוא לא נוגע בכריכים ואוכל רק סנדוויצים.

אבא של דוד, יהודי מסורתי, הקפיד על הליכה לבית כנסת ותרומה יפה לקהילה. ולמה אני מפרט את כל זה? כדי שתבינו שמפאת כבודו אני לא מפרט את תכולת הסנדוויץ. לא מפרט ולא קורא בשם. לא של המרכיב הבשרי שבו ולא של המרכיב החלבי בסנדוויץ. מה שאני יכול להגיד, שהיה סנדוויץ טיפוסי שכלל גם חרדל,מיונז ועלי חסה.

דוד יצא מהמעדנייה שמח וטוב לב ונעץ את שיניו בסנדוויץ.

תוך כדי הליכה ואכילה ,דוד עבר ליד אחד מבתי הקפה. חלק מהשולחנות ממוקמים קרוב מאוד למסלול המעבר של העוברים ושבים. ליד אחד השולחנות יושב משגיח הכשרות אוכל סלט ולידו ספל קפה.

דוד הולך ואוכל.

רוצה הגורל שהשן ננעצה באיזה שהוא רכיב קשה, כתוצאה מכך ניתז רסיס מהסנדוויץ, לא ברור אם מהחלק הבשרי או החלבי, הרסיס התעופף באוויר ונחת בצלחת של המשגיח.

המשגיח כנראה לא שם לב!

דוד המשיך וסיים את הסנדוויץ.

המשגיח אכל חתיכת טריפה.

צדיק,צדיק, אבל עכשיו אולי לא יזכה לגן עדן.

עכשיו אתם מבינים מה מדיר שינה מעיני רב דוּד.

נ.ב.

תודה רבה לרב דוּד שחשף טפח מעמקי נשמתו המיוסרת.