מפגש בפקק

אתם מכירים את זה, נהג שמתעניין בחינוך, צועק לנהג אחר: "מי נתן לך רשיון?"

כל הכבוד !

גם אני מתעניין בחינוך.

נסעתי להפגש עם חברים לארוחת צהריים.

נהגתי רגוע והגעתי (איך לא) לפקק. אני ממשיך כהרגלי במסלול הימני מבין השניים שממשיכים ישר. ויש גם מסלול מימיני שאמור לשמש את הפונים ימינה.

יש המתחכמים ומנצלים את המסלול של הפניה ימינה לקיצור התור.

למה ? אולי ממהרים, כנראה רודפי צדק.

בכל אופן מכונית מימיני נהוגה על ידי גבר צעיר מה"מקצרים", מנסה להכנס למסלול שלי. לפני במסלול "לוחמי כבישים" מנוסים לא נתנו לבחור להכנס.

אני פנסיונר רגוע,שכרגיל מקדים את לוח הזמנים, מסמן לו עם היד להכנס.

באופן רגיל הייתי שוכח את המקרה, כי יש לי כאלה כמה בשבוע. אני קורא להם ה"תועים". צעירים או מבוגרים שלא מכירים ולא מתמצאים ואני מרגיש בתפקיד ה"מחלץ". מחזיר אותם למסלול.

באותו יום, יצא שהגענו אני וה"מחולץ" לאותו מגרש חניה.

גבר צעיר, מבטינו הצטלבו, הנהנתי לו לשלום חצי מחייב.

כנראה הוא נזכר מי אני והוא פונה אלי "סבאלה, למה נתת לי להכנס ?"

הסתכלתי עליו ואמרתי: "תראה מי שמנסה לקצר קצת בזמן על חשבון המחכים בפקק, או שיש לו סיבה טובה, או, שהוא מאלה שמרגישים אבודים בכביש, תמיד במסלול הלא נכון, כך או כך, אני מתנדב לעזור!"

הבחור מנסה לעכל ושואל מבודח: "ואני למי אני שייך?"

בניגוד להרגלי לקחתי סכון ועניתי: "אני רואה שאתה לא ממהר!"

הבחור כבר לא מחייך: "אני ? לא מתמצא ?"

משכתי כתפיים.

הבחור חזר על הדברים: "לא מתמצא ?"

חושב רגע ופונה אלי: "אולי אתה פרייר?"

עשיתי פרצוף חושב ושאלתי: "אתה מרגיש לא מתמצא?"

"לא!" הוא עונה בהחלטיות.

חייכתי ואמרתי: "אני לא מרגיש פרייר!"

הבחור כבר מאבד סבלנות: "אתה סתם טיפש!"

לא ידעתי אם שכנעתי או הכעסתי, עניתי: "אולי"

תוך כדי פרידה שאלתי: "מה ההרגשה שלך ? אני נראה טיפש ?"

לא קבלתי תשובה.

נפנפתי לשלום והלכתי.