חופשה , קטעים נבחרים

כשהגענו למלון, שאלתי בקבלה: "מהן שעות הרחצה בבריכה ? "

ענו לי בנימוס: "מ 7:00- בבוקר"

רציתי לאשרר: "המציל מגיע בזמן?"

הפקידה הסתכלה עלי, הגמלאי הטרחן, ואמרה:"ברשת שלנו הכל בזמן"

למחרת הגעתי לבריכה ב 7:30 , המציל כבר היה, עובדי המלון עסקו בנקיון.

דוכן המגבות עדיין לא היה פעיל. לא היו מגבות !

פניתי למציל.

לא הבין למה אני שואל, אבל ענה: "זה לא התפקיד שלי"

"בכל אופן" התעקשתי.

הסכים לשחרר מידע מסווג: "יש בספא !"

הבאתי מגבת מהספא.

למחרת תפסתי קצת בטחון והגעתי ב 7:05. למוד ניסיון, בדרך לקחתי מגבת מהספא.

המציל לא נראה בשטח. במקומו היה שלט נייד מאיר עיניים: "הרחצה ללא פיקוח מציל אסורה בהחלט"

האמת שהבריכה לא הזמינה במיוחד, בגלל שתי שקיות במבה ו"ישראל היום" מאתמול שצפו בפינה.

שכבתי על אחת ממיטות השיזוף וחיכיתי.

מה עושים מאמינים לפקידת הקבלה, כלומר המציל נמצא, זה אני שלא רואה אותו. או לשלט הנייד העוסק באיסור הרחצה.

בעודי חוכך בדעתי הגיע בחור צעיר, נראה בטוח בעצמו, כנראה פחות קורא שלטים, זינק למי הבריכה בבטחון רב.

החלטתי שהוא בטח "ראה" את המציל ובעקבותיו נכנסתי לבריכה.

אחרי כחצי שעה, בסיום השחייה, לכשיצאתי מהבריכה, המציל היה בעמדה, שקיות הבמבה הריקות בפח והבחור הצעיר קרא "ישראל היום".

ואם כבר דנים בחפשה אני מביא לכם סיפור קטן "הרגלים ופעולות אוטומטיות"

בית מלון.

נכנס למעלית.

אישה צעירה ממנו נכנסת אחריו.

באופן טבעי אחרי שהאישה נכנסה למעלית, הוא לחץ על הכפתור שסוגר את דלת המעלית.

הוא הרגיש במבט שלה שליווה את היד שלו.

הסתכל עליה בשאלה.

"סליחה על החדירה לפרטיות" היא אמרה.

חייך, ואמר: "לא, זה בסדר, מעניין מה משך את תשומת לבך ?"

הסתכלה עליו, חשבה רגע ושאלה: "פנסיונר ? "

"כן! "

שאלה: "נופש?"

ענה: "כן!"

הוסיפה ושאלה: "ממהר?"

ענה בפסקנות: "לא!"

רק אז היא הסבירה: " אתה לא ממהר, אבל מיהרת ללחוץ על הכפתור ולסגור את דלת המעלית "

הרהר רגע ואמר: "באמת לא יודע למה"

ענתה: "עכשיו אתה יודע מה משך אתתשומת ליבי"

המעלית הגיעה לקומה שלה.

רצה להמשיך לשאול במה היא עוסקת.

חייכה, כאילו קראה אותו, ענתה: "חוקרת. הרגלים ופעולות אוטומטיות – מה זה אומר עלינו?"