הכיס הממלכתי

אתם יודעים בכל מקצוע יש צדיקים, יש מקצוענים, יש פחות, יש המסתכלים על דלת אמות, יש הרואים את המערכת כולה.

פגשתי כייס כזה. כדי שלא להפליל אותו או אותי נאמר שכול המעשייה בדמיון מקורה ואם מישהו קושר את הסיפור למציאות הוא עושה זאת על אחריותו בלבד.

מכאן נביא את הדברים בשם אומרם:

"אני עובד בעיקר ברכבות ובאוטובוסים.

במקצועי אני כייס, כבר שנים.

לפני מספר שנים, עשיתי שינוי בגישתי המקצועית.

פתאום הבנתי שהנזק שאני גורם בכול "עסקה" הוא הרבה יותר גדול מהפדיון שלי.

נניח שאני לוקח ארנק ומוצא בו 300 ₪, הנזק שנגרם ל"לקוח" גדול בהרבה. ותסלח לי שאני קורא להם לקוחות. במידה מסוימת אני מרגיש אחראי לכל אחד ואחד מהם. ה"לקוח" צריך לבטל את כרטיסי האשראי, להפיק רישיון נהיגה חדש, לפעמים תעודת זהות חדשה, כרטיסי מועדון שונים, לפעמים רישיון לרכב, כרטיס מנוי לעונת הכדורגל או התיאטרון ועוד ועוד. מדובר על שעות של טלפונים, לפעמים יום עבודה.

אני כמובן צריך להתפרנס, אבל מרגיז אותי שהרווח שלי הוא אחוז מזערי מהנזק ללקוחות.

חשבתי לעצמי, הפרנסה כבודה במקומה מונח אבל צריך לצמצם את עלות העסקה ללקוח.

לפחות להחזיר לו את כול התעודות, כרטיסי האשראי וכל שאר תכולת הארנק.

איך אני עושה את זה?

פעמים אני מחזיר את הארנק למקומו אחרי שהוצאתי את הכסף.

ופעמים אחרות אני מפיל אותו על הרצפה במקום בולט.

לפעמים אני מסב את תשומת ליבו של בעל או בעלת התיק שהוא פתוח.

לשאלתך, ברור שאני לוקח סיכון, אבל טובת הלקוחות לנגד עיני.

אתה שואל מה אני יכול לייעץ ללקוחות?

כן בהחלט, יש מה לעשות, אני פונה לציבור, להפסיק עם הארנקים התפוחים האלה שמכילים עשרות כרטיסים, קבלות, רשימת חברה מהמילואים, מתכונים וכרטיסי ביקור מהכנס לפני שנה.

צמצמו את הארנק, הסיכון שלכם יקטן ולי יהיה יותר נוח לקחת ולהחזיר.

אתה שואל מה אני לא אוהב במקצוע ?

אני מאוד אוהב את המקצוע. אבל אם יש משהו שאני לא סובל, זה אנשים שמחזיקים כסף קטן בארנק !

כסף קטן בארנק מכתיב ארנק יותר גדול, יותר כבד, יותר תפוח ובשביל מה ? בשביל כמה שקלים בודדים. מבחינתי אני מוותר על התוספת.

והכי גרוע שיש בכיס הכסף המתכתי מעט מטבעות, הם גם מצלצלות וזה כבר תוספת סיכון.

אני מנסה לחנך את הלקוחות, ארנק עם כסף קטן אני לא מחזיר.

לפני שאתה הולך, הארנק על הרצפה, הוא שלך? "