תשובה והארה

הכול התחיל בזה שהתגלגלתי להרצאה על קבלה.

ההרצאה החטיאה את המטרה, לפחות לגבי.

יצאתי ממנה עם כמה אמירות שנונות בעלות חשיבות משנית. בעניין קבלה לא התחלה, לא אמצע ולא סוף.

לא הצלחתי להבין.

זו בעצם הסיבה שהגעתי לקריאה של הספר: "שלשה עשר עלי השושנה".

קורה שאדם מקבל תובנה חדשה, נתפס לאיזה תורה חדשה. למשל חוכמה הודית עתיקה, תורה פסיכולוגית מעניינת, התעמלות חדשה, גישה חדשה לחיים או חזרה בתשובה.

בהמשך לפעמים קורה שאותו אדם "רואה" את ה"אור הגדול", את התובנה השלמה, את הסודות הנסתרים ומגיע אל שלווה והמנוחה.

תורות מסוימות, אולי דתות מסוימות אפילו מבטיחות לנו שלווה כזאת.

הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) מספר לנו בספרו "שלושה עשר עלי השושנה" שזו לא דרך היהדות.

בפרק התשיעי בספר העוסק ב"תשובה", הכוללת גם מה שאנחנו קוראים "חזרה בתשובה".

ל"תשובה" יש התחלה, לא תמיד מוגדרת ולפעמים ההתחלה ניתנת לזיהוי רק בדיעבד, בהסתכלות על התהליך אחורה.

לתהליך התשובה ביהדות אין סיום או מענה או רגע כזה בו מתגלה ה"אור" ומגיעים לשלווה.

והרשו לי לצטט מהספר: "השאיפה, האידיאל להגיע לשלווה, למנוחה ולשקט פנימי כמעט שאינם מצויים בתפיסת העולם היהודית. ההרגשה של 'הנה הגעתי' כשלעצמה שוללת את היכולת להמשיך."

בתהליך ה"תשובה" אפשר לראות את הדרך רק בהסתכלות אחורה אל מצב קודם.

ובמקום אחר באותו פרק מדגיש המחבר: "בתפיסת העולם היהודית, מי שחש הרגשה של גמר, של אור גדול מלמעלה המביא אותו אל השלווה ואל המנוחה נחשב לאדם שכנראה תעה בדרכו."

ומה בקשר לקבלה ?

הספר, יחסית לנושא, קריא ומעניין.

ובכל זאת, מה בקשר לקבלה?

לפני שאתן את התשובה. אני רוצה להדגיש שאני מגיע ממשפחה של מתנגדים להבדיל מחיה שמגיעה ממשפחה חסידית. חיי היום יום שלנו לא מושפעים מכך. למען הסדר הטוב , יש לי שני סידורים בבית, אחד בנוסח ספרד שהוא הנוסח החסידי, מתנה מאבא של חיה. הסידור השני, בנוסח אשכנז שקבלתי מתנה מדוד שלי לברית של יאיר.

הסידורים נשמרים היטב ונראים חדשים.

אני מניח שגם היחס לקבלה מושפע מהרקע המשפחתי.

לפני שנים שאלתי דוד דתי שלי, הדוד בדרך כלל שמח לתת לי תשובה מפורטת על כל שאלה, שאלתי שאלה שאני כבר לא זוכר, אבל הייתה בהקשר לקבלה.

תשובתו הייתה: "בזה אני לא מבין".

קטונתי מלענות אחרת.