שלש גברות ומשקפיים

בסדנא לכתיבה יוצרת נתנו תרגיל, סיפור בשישים מילים.

נזכר בביקור האחרון בסינמטק, כתב...

שלש גברות בשנות השישים, התקרבו למושב שלהן בסינמטק.

אחת שאלה: "איפה המקום שלנו השנה?"

השנייה בחנה את האולם והמקום בו הן נמצאות וענתה: "נראה לי שהתקדמנו יותר מידי."

השלישית אמרה: "אני צריכה להתמקם ולהוציא זוג משקפיים אחר, כדי לדעת היכן אנחנו יושבות"

אחר כך היא התיישבה, חיפשה ומצאה את המשקפיים, בחנה את כרטיסי המינוי ואמרה: "צריך לזוז כיסא אחד ימינה".

עד כאן הסיפור....מכאן התגובות בסדנא...

לדובר הראשון הייתה משנה סדורה:

בנות שישים, רמז למדינה שנמצאת בשנות השישים ומכאן הכול פוליטיקה.

"איפה המקום שלנו השנה?" – שאלה אסטרטגית.

"אולי התקדמנו יותר מידי?" – ביקורת ? או אולי אופוזיציה לוחמת ?

"צריך לזוז כיסא אחד ימינה!" אולי מראה את הכיוון שהמדינה הולכת אליו. מה שנקרא באנגלית more of the same""

דובר אחר התחיל מהסוף: "צריך לזו כיסא אחד ימינה!"

אולי התכתבות עם "משאלה אחת ימינה" של אשכול נבו.

ומכאן צריך לראות את כל הסיפור כתשובה הנשית, לחברות בין בנים בספר של נבו.

דובר אחר אמר, כשהאופוזיציה תשאל: "איך הגברת עם המשקפיים טעתה בכיסא אחד?"

היא בוודאי תענה: "מי שלא עושה לא טועה!"

ואחר יענה: "הלכה שמאלה מידי"

.

וכותב הספור ?

הוא רק כתב מה שזכר.

אחר כך חשב שאולי הדוברים ראו יותר.