על הי-טק אנשים ויום השואה

הסיפור של היום נולד בארוחת בוקר עם הבחורים.

ישבנו ב"בייקרי" וכרגיל עלעלנו בתפריט.

המלצר מגיע, פונה אלינו ואומר: "אני יודע שאתם פתוחים ותמיד מחדשים" וחייך.

הוא המשיך לחייך אחרי שהתחלקנו לזוגות והזמנו כמו תמיד, ארוחת בוקר זוגית.

אבל לא על ארוחת הבוקר אני רוצה לספר לכם, בארוחת בוקר הזו שמעתי את הסיפור של היום.

אחד החברים סיפר......

חברת התוכנה, נקרא לה "חושיבה", פיתחה מערכות תכנה ועשתה מאמצים לחדור לשווקים באירופה וצפון אמריקה.

הם ניהלו "רומן" ארוך עם חברה גרמנית גדולה. עסקה כזו גם תכניס כסף רב לחברה וגם תחשב מכירה אסטרטגית ופריצת דרך לשוק האירופי בכלל ולגרמניה בפרט.

הגרמנים התעקשו לראות התקנה והדגמה אצל לקוח גדול.

אחד ממשרדי הממשלה בארץ, שהיה לקוח וותיק, התאים להדגמה.

הייתה שם בעיה.....

ראש היחידה אהב את המערכת והיו לנו יחסים טובים אתו. אבל...... היה לו גם סגן, טיפוס חרוץ ונרגן. משום מה הסגן, אולי על רקע היסטורי, לא אהב את המערכת והמשיך לבקר אותה, למרות שהמערכת עבדה ותפקדה.

בדרך כלל אני אוהב לשמוע ביקורת, זו הדרך היחידה בעזרתה ניתן לשפר את המערכת. במקרה הזה, הביקורת, בחלקה המקצועי, לא הייתה עניינית, או שנגעה לתפיסה עקרונית שלא הסכמנו אתה.

למרות החששות החלטתנו לממש את הביקור.

כעבור זמן קצר, נציג החברה הגרמנית הגיע לארץ.

קצת לפני עשר בבוקר, אספתי את הגרמני מהמלון בדרך להדגמה. באותו בוקר פתאום הבנתי שהביקור יצא דווקא ביום השואה. הסברתי לגרמני את משמעות היום, הוא הנהן בהבנה.

בדרך עצרה אותנו הצפירה. יצאנו מהמכונית. הגרמני עבר לדום מתוח, כמו שגרמנים יודעים. נגמרה הצפירה, הגרמני עוד נשאר בעמידת הדום כמה שניות אחרי.

הגענו ליחידת המחשוב.

נכנסנו לחדר הישיבות. המנהל וסגנו "הביקורתי", מנהלים את ההדגמה והדיון.

אני מחכה לביקורת שתגיע מצד הסגן.....במאמר מוסגר, את הביקורת אני מכיר והייתי מצויד בתשובות, הכנתי אפילו פתגם בגרמנית שמסביר את תפיסת המערכת.

שום דבר...

הסגן מסביר ומשבח את המערכת ואת התפיסה שהוא מתנגד לה....נמרץ והחלטי כהרגלו.

הגרמני היה מרוצה.

עמדנו במשימה, תהיה עסקה.

שאלתי את המנהל: " מאיפה טוב הלב הזה ?"

הוא לא ידע, רק אמר שהסגן בסופו של דבר בחור טוב.

בדרך נתקלתי בסגן......

הוא ניגש אלי, אחז בידי ואמר: "רק בני זונות שכמותכם מסוגלים, ללא בושה, להביא גרמני שאנחנו נציג לו ביום השואה", התקרב אלי, הסתכל לי בלבן שבעיניים והוסיף: "הגרמני רצה הצגה ביום השואה, קיבל הצגה, עכשיו, שיסבול".

הסיפור כמעט נגמר.

שאלתי את החבר: "אפשר לכתוב על זה?"

החבר ענה לי: "תעשה עם הסיפור מה שאתה רוצה, אבל למען שלמות הסיפור, לידיעת הקוראים, העסקה בוצעה, התוכנה והאפליקציות שנבנו בעזרתה, עדיין מתפקדות אצל הלקוח עד היום הזה וכבר חלפו יותר משלושים שנה".