סיפור על נכד ופרה

ישבתי עם אהוד במטבח.

"סבא ספר לי סיפור"

הסתכלתי מסביב, לקושש רעיונות. העיתון היה מונח לפני, הנכד בן שלוש, עדיין צעיר בשביל פוליטיקה ואין טעם להוריד לו את המורל עם המצב של הפועל תל אביב בכדורגל.

שמתי לב לפאזל פרה. פאזל מגנטי שבעבר היינו משחקים בו רבות, עכשיו הוא ממוגנט, מיותם קצת, על דלת המקרר. הפאזל ירד מגדולתו ולמרות שהוא מול עינינו כל ארוחה, שכחנו אותו.

יש לי כבר סיפור.

אני פונה לאהוד ומתחיל לספר.

אתמול כשאכלתי ארוחת בוקר (לידיעת המתעניינים, יוגורט יווני עם שמן זית, פייבר1 וחמוציות) עוד טרם הכנסתי את כפית יוגורט ראשונה לפה, אני שומע קול חלש של פרה: "מו, מו, מו".

חשבתי לעצמי מאיפה קול של פרה ביבנה.

הסתכלתי ימינה, הסתכלתי שמאלה לא ראיתי אף פרה.

יצאתי לחצר, אולי איזו פרה שמעה על הדשא המטופח של סבתא חיה, אבל הכול כרגיל, אין אף פרה.

חזרתי ליוגורט. עוד לא הספקתי להנות מהכפית הראשונה ושוב קול של פרה: "מווווו, מוווו".

אולי סבתא עושה חיקוי של פרה?

בדקתי וסבתא עוד ישנה.

ואז שמעתי שוב: "מווו, מוווו"

הפעם שמתי לב שהקול הגיע מכיוון פאזל הפרה שעל דלת המקרר.

פניתי לפרה בפאזל: "את מדברת אלי"

היא עונה לי: "מו" בקצרה, בשפת הפרות זה כן.

אני מנסה להבין: "מה הבעיה?"

הפרה מהפאזל מסבירה: "אהוד כבר הרבה זמן לא משחק איתי ומשעמם לי"

הפרה לא דיברה יותר.

אהוד אהב את הסיפור ומבקש ממני לספר אותו שוב ושוב.

כעבור יומיים, בפגישה עם אהוד, כשרציתי לחזור לסיפור "הקוף מגן החיות"

אהוד בקש את הסיפור על הפרה.

סיפרתי לו פעם ועוד פעם.

לאחר מספר פעמים אהוד אומר לי

"סבא עכשיו אני אספר את הסיפור"

מכאן הגרסה של אהוד.

אני יושב במטבח ואוכל ענבים חתוכים ועוגיות נטולות גלוטן ופתאום אני שומע קול של פרה: "מו, מו, מו".

מסתכל ימינה מסתכל שמאלה ולא רואה פרה.

יוצא לדשא ולא רואה פרה.

חוזר למטבח ואז שוב נשמע הקול: "מו, מו, מו "

הפרה מהפאזל אומרת לי: "סבא נעם לא משחק איתי ואני מתגעגעת מאוד"

הבנתם.