יועצים ובוחשים

רובנו אוהבים לתת עצות, גם כשלא מבקשים.

שני מקרים שפגשתי השבוע, כך הם נראים מהצד.

בבריכה, שיחה בין שני בחורים.

-ראית את זו עם בגד הים האדום.

-איך אפשר להתעלם.

-למה? בגלל האינטליגנציה ?

-תתפלא!

- דווקא החלפנו כמה מילים. אני רואה שיש לך מה להגיד. ספר, ספר.

-עשתה לך את התרגיל עם הנעליים?

-מה? איזה תרגיל ?

-דיברתם ?

-כן!

-אחר כך היא הלכה ו...

- כן, הלכה ושמתי לב ששכחה נאת הנעליים אז קראתי לה והסבתי את תשומת ליבה לכך.

-אז עשתה את התרגיל עם הנעליים!

- מה תרגיל, עוד שיחה קצרה ולא יותר.

- רצתה שתראה אותה הולכת מלפנים, ועוד התכופפה אל הנעליים, אל תגיד שלא שמת לב לנדיבות.

- איזה נדיבות?

- הנדיבות של המחשוף.

- האמת ששמתי לב.

- והכול היה מקרי ? ...אחי תתחדד, אתה בכיוון הנכון!

והמקרה השני

מכון מור, ישבתי בתור לבדיקה........

נכנסות שתיים אחת עם שביס, בשנות השבעים נעזרת במקל הליכה.

השנייה בשנות החמישים.

מאותה שכונה.

השנייה פותחת בשיחה.

בטון קצת מתנגן: "איך הגעת ?"

המבוגרת, עונה בקצרה: "במונית?"

השנייה, מבינה את הפוטנציאל : "והבנות, הרי יש להם מכוניות? " ספק שאלה.

המבוגרת מגלה, סימני אי נוחות: "להגיע במונית הכי טוב, בשביל זה חסכתי"

השנייה, בהרגשה שהמרצע עדיין לא יצא מהשק: "בכל אופן, הבנות? לא דיברת איתן על הבדיקה?"

המבוגרת מהססת.

בת החמישים, נחושה: "אז דיברת !"

המבוגרת: " הבת הגדולה, שאלה אותי איך אני מגיעה למכון, אמרתי, במונית עד תחנה מרכזית ומשם באוטובוס" לוקחת אויר וממשיכה: "כך נגמרה השיחה."

ה"חוקרת" מבינה שיש עוד מידע בקנה, שותקת ורק מהנהנת.

המבוגרת ממשיכה: "אחר כך חשבתי לעצמי, בשביל מה עבדתי ? והבנתי שאני לוקחת מונית מהבית עד למכון מור."

בת החמישים מתרווחת בהקלה, מרגישה שהביאה את הסחורה.