טיסת השוקולד

בהתחלה אמרו לו, תראה, כשהולכים לעבוד במקום כזה אתה צריך להבין את הוותיקים.

האמת הוא חשב שהוא מבין.

עד הקטע עם השוקולד.

הוא נסע לחופשה פרטית לחו"ל. אחרי שבועיים שחזר לעבודה, היה משהו שונה, הוא הרגיש מין קרירות כזו מהסביבה.

יוסי, מהחדר השני, קרא לו לשיחה.

הסיבה, הוא לא הביא שוקולד, יוסי הסביר לו "במחלקה שלנו, נהוג להביא שוקולד מחו"ל."

השיחה הסתימה ב "זה הרבה יותר משוקולד!"

הוא, לא הבין למה, אך החליט להודות ליוסי על העצה הידידותית.

הרגיש קצת מוזר, יוסי, אדם נחמד, מהוותיקים, אלה שמקטרים ונשארים. מספרים שהוא עוד מהתקופה שהייתה במטבח כפית מחלקתית, שהייתה קשורה למיחם המים בחוט והקפה ניתן היה במשורה.

כעבור חודשיים נשלח לאירופה לכמה ימים.

בדרך חזרה משדה התעופה, נזכר ב "שוקולד".

צלצל לאשתו: "תקני לי שוקולד לעבודה, את יודעת, כמו שמביאים מחו"ל"

אשתו אהבה את המשימה ומילתה אותה בהצלחה רבה.

למחרת הלך לעבודה, פיזר את השוקולד במטבח המחלקתי.

החברה היו מרוצים.

שאלו: "איפה קנית , בדיוטי פרי ?"

הנהן בהסכמה, וזה אפילו לא היה שקר, שכן הוא לא באמת ידע איפה השוקולד נקנה.

הייתה שם קולגה אחת, שרה, שמאוד אהבה את השוקולד מריר של Bouchard , שהיה טעים וכל משבצת הייתה ארוזה בנפרד..

היה לו אפילו סיפוק, החברים לעבודה היו מרוצים, ידע שאשתו עשתה קניה טובה.

עברו כמה חודשים, הוא כמעט שכח את הסיפור.

יום אחד, הוא רואה שוקולדים במטבח .

"מי חזר מחו"ל?"

שרה בדיוק נכנסת ואומרת: "אני!"

מסתכלת עליו בחיוך: "כמעט גרמת לי לגירושין מבעלי"

הוא עונה לה בחיוך: "רק אל תכנסי לענייני מיטה"

נבוכה: "לא, לא." נותנת לו דחיפה של מבוכה וממשיכה: "חיפשתי את ה "בושארד" המריר, לא מצאתי אותו בדיוטי פרי, איזה מוכר, לא אמין, אמר לי שמעלם לא היה להם, כמעט איחרתי את הטיסה "