חיה נפלה על הראש

חג שני של ראש השנה התייצבנו לקחת את הנכד לטיול של אחה"צ.

נסענו למה שקוראים היום "פארק אדית וולפסון". עבור המקומיים, אלה שגדלו ביד אליהו, זו היא "גבעת בטיח". בשבילי הגבעה הייתה מקום לטיול בילדות, הגבעה בקצה המרוחק של רחוב לה-גרדיה, ממנה היה מבט יפה על הרחוב ונוף פנורמי של תל אביב. יותר מאוחר הגבעה שמשה לשיעורי הגדנ"ע במסגרת הלמודים באורט סינגלובסקי. אחר כך הוסיפו את הפסל "ככר לבנה" של דני קרוון. בשלב יותר מאוחר, אני זוכר הליכות ברגל עם הורי והילדים לגבעה, הילדים אהבו לשוטט ברחבי הפסל, לטפס ולהחליק. אני יותר מכול אהבתי את הנוף, את המבט על רחוב לה-גרדיה לאורכו.

לקחנו את אהוד ונסענו לפארק "אדית וולפסון."

כשבאים מדרום , בכביש הטייסים, כניסה נוחה לחנייה. חנינו בחניה והתחלנו את דרכנו ל"ככר הלבנה". כאן אני עוצר לרגע וברוח תכניות הטלוויזיה של היום, מוסיף "טיזר" לסוף הפוסט, אחרי שעזבנו, הכיכר כבר לא הייתה לבנה כל כך.

אני כל כולי מרוכז בחזרה לנוף ילדותי, בראש מתנגן שלמה ארצי: "בגן העדן של ילדות אשר היה פורח הייתי חלק מהנוף היום אני אורח". אני מחכה לאותו מראה, נוף ילדותי, מראש הגבעה.

אנחנו מגיעים ל "ככר הלבנה" מכיוון של משטח שיפועי חלק, חצי עגול כמו שעון שמש. אני עולה דרך השיפוע, מרגיש לקראת הסוף שהשיפוע חלק וכמעט אבדתי שווי משקל, אבל עוד צעד ואני למעלה. בדרך לכוון התצפית, עוברת מחשבה בראשי, אני מקווה שחיה עם אלון ואהוד לא עושה מה שאני עשיתי שכן היא עלולה להחליק, אבל אני (אולי באשמת סביבת הילדות שמוציאה ממני חלק ילדותי), חדור משימה, אפילו לא מסתכל אחורה.

מגיע לנקודת התצפית.....לא נוף ילדות ולא ציפורים, רחוב לה גרדיה מוסתר ברובו על יד שדרת עצים שניטעו שם לפני הרבה שנים.

אני חוזר מאוכזב...מגיע שוב לשיפוע.

קשה לי לעכל את המראה, אני רואה את חיה יושבת בקצה התחתון של השיפוע, אנשים זרים מתגודדים סביבה.

החלקתי בזהירות והתיישבתי לידה.

מתברר, שאכן חיה ניסתה לטפס עם נעליים חגיגיות, שלא בדיוק נועדו לספורט אתגרי, מצאה את עצמה נופלת על הראש.

גבר צעיר עם יוזמה ניסה לספוג את כמויות הדם שנטפו בעזרת חיתול של תינוק, אישה אחרת הזמינה אמבולנס. יש אנשים מעורבים וששים לתת עזרה, כל הכבוד.

לצד חיה, בשולי ה "ככר הלבנה" כתם דם רחב, זה הדם של חיה. אמרתי לכם שהכיכר הלבנה לא נשארה לבנה.

כעבור, מספר דקות, כשנראה שהדם כבר בשלבי עצירה הגיע בחור על אופנוע ואחריו אמבולנס.

הבחור חיטא את הפצע, הצוות בדק לחץ דם ודופק, בדק שאין סמנים של זעזוע מוח, חיה החליטה לא להתפנות לחדר מיון.

בין שאר הפרטים הפרמדיק שואל את חיה אם היא לוקחת אספרין. הוא לא הבין לאיפה הוא נפל. הוא קיבל הסבר מאלף על היסטוריית ה"לא לוקחת אספרין" של חיה. איך במשך תקופה ארוכה רופאים שונים הציעו והיא באינטואיציה (היום אומרים בריאה) שלה החליטה לא לקחת.

כשהאירוע נגמר, הלכתי עם הנכד למתקנים. בינתיים, חיה עשתה סיבוב להגיד תודה לכול האנשים הטובים שטיפלו בה.

מישהי שאלה אותי: "מה זאת ההתקהלות שם?"

אמרתי לה שאדית וולפסון הגיע לביקור.

למחרת חיה הלכה לרופא שלה.

הכול בסדר!

הערה לסיום:

כותב פוסט זה אינו רופא, אין לראות בפוסט המלצה לקחת או לא לקחת תרופה זו או אחרת. הקשר היחיד שלי לרפואה הוא שאני חבר של דאודי, גם דאודי לא רופא, אבל אני מתייעץ אתו לפעמים.

באיזה עניין ?

בכל עניין ! אבל למען האמת, המומחיות שלו היא נשים.