זה לא לטלפון

לשירות המאזינים , הנייד היה במצב רמקול, כך שקהל המאזינים ברכבת זכה לשמוע את שני הצדדים של השיחה.

הגברת לידי בשנות השבעים.

מדברת בטלפון.

שואלת: "קיבלת את הסוכריות ששלחתי עם אבא"

מהצד השני נשמע קול נשי יותר צעיר.

"כן טעמתי, אבל יש לי בעיית כשרות עם סוכריות בתפזורת"

הנציגה ברכבת: "כן, כן בפעם הבאה רק 'עילית' בחבילה סגורה"

הצעירה המרוחקת: "אני מכבדת ונתתי גם לילדות אבל זו בעיה"

המבוגרת מהקרון: "הבנתי, בפעם הבאה, רק עלית"

הצעירה: "למה אבא נראה כל כך עייף ?"

המבוגרת: "איפה הוא עכשיו?"

הצעירה: "הוא מתקלח עכשיו! למה הוא נראה כל כך עייף?"

המבוגרת : "אולי בגלל שהוא פחות נח, רוב הזמן הוא אצלך"

הצעירה: "אני חייבת את העזרה שלו"

המבוגרת: "את יודעת הוא לא צעיר. הורדת כבר את הגבס?"

הצעירה: "כן, אני עדיין חייבת אותו פה. את מבשלת לו?"

המבוגרת: "כן, הוא אוכל פחות"

הצעירה: "תגידי, יש לכם יחסים אינטימיים?"

המבוגרת כאילו רק עכשיו שמה לב שהיא ברכבת, נשמעת מהוססת: " זה לא לטלפון, אני במקום ציבורי"

הצעירה: "יש לכם?"

המבוגרת בשקט: "לא"

הצעירה: "תודה שהתקשרת"

המבוגרת: "אני יכולה לבא פעם לביקור עם אבא?"

הצעירה, משתהה: "כן בשמחה"

המבוגרת: "רק בריאות!"