הקוף שנולד ללא זנב

הסיפור הוא על בבון, נצר למשפחת קופים בגן החיות שנולד ללא.....

רק רגע, לא נקדים את המאוחר.

משה טיפל בכל הקופים בגן החיות.

הוא אהב קופים.

אחרי הצבא הוא התחיל עם עבודות ניקיון בכלובים. לימים הוא הפך למטפל העיקרי של הקופים. בעיקר התעסק עם הקופים היותר קטנים, אלה עם הזנב.

יותר מכול אהב את הבבונים.

שם בכלוב שלהם הרגיש בבית.

היה משהו בבבונים שקנה את ליבו. משה לא הבין למה. אולי אהב את הסתגלנות שלהם, אולי את מה שהרגיש כהכרת התודה.

פעם סיפר לווטרינר שהוא מרגיש שבכל פעם שאחד הבבונים מעיף לו את הכובע זה מאהבה, הווטרינר צחק ואמר: "אולי פעם נפרסם ביחד מאמר על קופים והבעת רגשות."

בכלוב של הבבונים מתרגשת שמחה, אחת הנקבות בהריון.

ה"משפחה" מחכה ללידה. גם משה.

בשעה טובה, נולד בבון חמוד, אך מהר מאוד התגלתה בעיה, הבבון נולד ללא זנב...

הזנב אינו איבר מאוד משמעותי אצל הבבונים, אולי אפשר לנפנף בו בתקופת החיזור. אצל הבבונים לזנב אין יכולת ללפות ואינו עוזר בטיפוס על עצים.

בהתחלה, משה לא ראה בחוסר הזנב בעיה.

יותר מאוחר הבין שהנהלת גן החיות כן רואה כאן בעיה.

משה, שמע קטעי שיחה בין המטפלים והמנהלים בגן וחשש לגורלו של "חסר הזנב".

הוא שמע משפטים כמו: "אין לנו עניין בפרט שאינו אופייני לתת המשפחה" או : "אנחנו רוצים שהמבקרים שלנו יראו רק פרטים אופייניים לענף של תת המשפחה"

למשה היה נדמה שגם בכלוב הבבונים, ב"משפחה" שלו , הקוף לא קיבל את היחס המקובל.

העניינים בגן החיות מתקדמים לאט, משה עובד בגן כבר יותר מעשר שנים, אבל לא באמת יודע מה עושים עם חיות לא רצויות.

משה חשש שגן החיות יוותר על הקוף. בדרכו ניסה להילחם בגזרה.

פעם, כאילו באקראי הוא שאל את אחד הממונים: "מה הבעיה עם חוסר זנב, הרי גם לשימפנזים ולגורילות אין זנב ?"

קיבל תשובה ש : "הם שייכים לענף אחר של משפחת הקופים". פעם נוספת כשמשה עורר את הנושא, מישהו בתשובה השתמש בביטוי, שחוסר זנב היא תכונה משמעותית בענף יותר "מתקדם" של משפחת הקופים.

השימוש במונח "מתקדם", נתקע למשה בראש. הוא הבין שאם הוא "יקדם" את "חסר הזנב" הוא יגרום להישארותו בגן החיות.

יום אחד תוך כדי שהוא רואה משחק כדורגל. הוא שם לב שאחד השחקנים מדגים צורת לב עם ארבע אצבעות.

עכשיו הוא הבין איך לקדם את "חסר הזנב".

לאט, לאט בסבלנות במשך שבועות הוא לימד את הקוף לקדם כל פנים חדשות שמתקרבות לכלוב

בקידה מלווה בצורת לב עם האצבעות.

בתחילה מנהלי הגן לא הבינו מאיפה ההתקהלות ליד הכלוב של הבבונים.

ההנהלה חשבה שהקהל גילה את הפרט "חסר הזנב".

אחר כך גילו את ה"לב".

אף אחד לא חשד במשה. המומחים הגיעו למסקנה שה" לב" קשור ליכולת החיקוי של הקוף ותוצאה של צרוף מקרים. היו עדויות של מבקרים שאמרו שהם, הם הראשונים שהראו לבבון את ה"לב".

הנהלת גן החיות הבינה שיש להם אוצר ביד ואפשר לבסס קמפיין פרסומי בו מככבים "חסר הזנב" וצורת הלב.

משפחת הבבונים הפכה פופולרית. לגן החיות הייתה פריחה.

משפחת הבבונים עברה לכלוב רחב ידיים כדי שיהיה נוח למבקרים הרבים שבאים לראות את הקוף האינטליגנטי.

"חסר הזנב" נעשה יקיר ה"משפחה".

הווטרינר התחיל לכתוב מאמר על הקשר בין זנב לאינטליגנציה.

ומשה ? מחייך, מאושר שה "לב" עשה את שלו, וממשיך לנקות את כלובי הקופים באהבה רבה.

פעם כשאחד הבכירים ראה את "חסר הזנב" קופץ על משה הוא שאל: "מה גורם לקוף הכי אינטליגנטי שלנו להרגיש כל כך קרוב דווקא למשה ?"

הערה לסיום: הסיפור נולד, כי אהוד הנכד שלנו ביקש סיפור על הקוף מגן החיות.