המלמד שהצליח איפה שכולם נכשלו

כמה חודשים לפני הבר מצווה של דודי, ההורים נפגשו עם המלמד.

האבא תעשיין, מאושיות בית כנסת, מוטרד. איך הוא יראה כשהבן השייגץ לא יעלה לתורה, או יעלה לתורה באופן לא מכובד.

האב מספר למלמד את חששותיו.

המלמד אומר שצריך להתחיל את התהליך מהמקומות שדודי חזק בהם.

"חזק?" האב משתומם, "הוא חזק בלעשות צרות בבית ספר"

המלמד ממשיך: "לכל אחד יש משהו שהוא חזק בו."

כאן האימא מתערבת: "הוא חזק בגניבת סיגריות מהקופסא שלי!"

המלמד לא נסוג: "למה את מתכוונת?"

האימא שמחה להסביר: "יש לו חוש שישי, אני משאירה את הקופסא לשנייה ללא השגחה וכבר חסרות בה סיגריה או שתיים"

המלמד ממשיך להתעמק: "ויש לו ההעדפה?"

האימא מנסה לעזור, "הדוד מאמריקה השאיר אצלנו כמה קופסאות ווינסטון, היית צריך לראות איך הוא נמשך לזה, כמו דבורים לדבש".

"בסדר" אומר המלמד "יש לנו ממה להתחיל. אני אדאג שתהיה קופסת ווינסטון פתוחה על השולחן."

ההורים המומים: "מה אתה תאפשר לו לגנוב סיגריות ?"

המלמד מחייך, "אמרתי לכם, צריך להתחיל מאיפה שהילד חזק"

דודי הולך למלמד כל שבוע.

כששואלים אותו, איך הולך. הוא מגיב שבסדר.

המלמד דואג שבכול שיעור יהיה רגע שקופסת הווינסטון הפתוחה תישאר על השולחן בלי השגחה. פעם המלמד הולך לשירותים, פעם המלמד הולך לקחת סוודר או להביא ספר נוסף. תמיד מגיע הרגע הזה שדודי נשאר לבד עם הקופסא.

דודי מנצל את הרגע לקחת סיגריה או שתיים בשביל לעשן עם החברים באחד ממקומות המחבוא שלהם.

פעם כשדודי לא היה מרוכז והשירה לא הייתה מדויקת, המלמד "שכח" לתת את ההזדמנות ולא השאיר את קופסת הווינסטון ללא השגחה. פעם אחרת כשדודי ידע שמגיעים עוד חברים לעישון הוא לקח שלוש סיגריות. התגובה לא אחרה לבוא, קופסת הסיגריות נעלמה מהשולחן בשיעור שלאחר מכן. דודי ראה שמקומה של קופסת הווינסטון ריק, הוא הודיע שהוא עסוק היום ורק בא להודיע למלמד שהשיעור מבוטל.

במשך הזמן מתגבש מהן הסכם, דודי מתייחס ברצינות מלאה לשיעורים, המלמד מעניק כול שיעור את ההזדמנות ומשאיר את קופסת הסיגריות פתוחה על השולחן. דודי תמיד מסתפק בסיגריה או שתיים.

עוברים כמה שבועות.

זמן הבר מצווה מגיע.

ההורים לחוצים.

מגיע זמן קריאת תורה, הילד מפליא בקריאתו, ההורים מתמוגגים.

המלמד הגיע במיוחד, מרוצה מאוד.

ההורים לוחצים את ידו: "כל הכבוד! אנחנו רוצים לתת לך חבילת ווינסטון מתנה"

המלמד צוחק: "אני לא מעשן!"

ודודי...

יש לו כמה סיגריות בכיס, בשיעור האחרון הוא כמעט רוקן את הקופסא, עכשיו הוא מחפש את החברים לחגוג עם סיגריה.

שלש הערות:

• כותב הפוסט הוא בעל תעודת הוראה למדעים ואינו ממליץ לעשן או להשתמש בסיגריות לצורך לימוד או חינוך.

• אומנם הדמיון למציאות הוא מקרי בלבד, במקרה הזה הספור דמיוני אך מבוסס על סיפורי הסיגריות של חברי.

• והערה חשובה לסיום, למיטב ידיעתי, רוב מוחלט של חברי אינו מעשן כבר היום.