אפס בלוגיקה

הבחינה בלוגיקה נערכה בדיוק יום לפני שירות המילואים. שרות מרוחק בחצי האי סיני. אימון באזור אבו עגילה ולמען הדיוק בסכר הרואיפה.

רחוק.

בכל אופן, יום לפני המילואים הוא עשה את הבחינה בלוגיקה. יצא אחרי פחות משעה עם הרגשה טובה.

הוא חיכה למאה בבחינה ואצלו זה לא קורה כל יום.

לוגיקה הוא אהב.

אחרי שבוע במילואים, נזכר בבחינה, הניח שיש כבר ציונים.

אמצע שנות השבעים של המאה הקודמת קו טלפון חיצוני בצבא זה מצרך נדיר.

באחד הערבים, בעזרתה של מרכזנית בפיקוד הוא הצליח להגיע לאריה.

אריה כמובן ידע למה הוא מתקשר. לא נשמע שמח במיוחד.

"מה הציון?"

אריה מגיב באיטיות, ואחרי מספר שניות אומר בהיסוס: "לא נעים!"

הוא חסר סבלנות: "נו"

אריה: "אפס!"

"אפס?" הוא מנסה להבין.

מהצד השני של הקו "לצערי כן"

הוא ממלמל "חיכיתי למאה..."

מהסכר, לא יוצאים הביתה כל יום, יש לו עוד שבוע מילואים.

בדרך כלל ציונים לא מטרידים אותו. הוא גם יודע להתמודד עם כישלון. אבל אפס כשהוא מחכה למאה, יש גם גבול להערכה לקויה.

השבוע עבר לו באיטיות.

כל דבר נגמר בסוף, גם אימון בסכר הרואיפה.

הוא מגיע לפרופסור להבין מה קרה.

יש אצלו סטודנטית.

הוא שומע שבפנים הטונים והרגשות מתגברים.

בסוף הוא רואה את צפורה יוצאת עם עיניים אדומות.

שואל "מה קורה?"

בקושי רב היא מצליחה לנסח משפט: "חסרות לי שלוש נקודות לציון עובר והוא לא מוכן"

הוא נכנס לפרופסור.

"שלום פרופסור"

"שלום", הפרופסור קצת חסר מנוחה "גם אתה לערעור?"

"כן"

הפרופסור "כמה קבלת?"

"אפס!"

הפרופסור: "לכמה ציפית?"

"מאה"

הפרופסור מחייך, כמעט צוחק: "מאה?"

"יצאתי מהחינה אחרי פחות משעה עם הרגשה מצוינת"

הפרופסור: "הרגשה מצוינת זה טוב אך לא ערובה לידע בלוגיקה"

הפרופסור מחפש את המחברת שלו. חוזר עם המחברת ביד.

על הכריכה כתוב ציון שלושים ותשע (39).

הפרופסור אומר: "על תפתח ציפיות החלטתי לרשום כל ציון מתחת לארבעים כאפס"

הפרופסור פותח את המחברת מסתכל בפרוט הנקודות על הכריכה הפנימית, נאלם דום ומחוויר.

הוא פונה לסטודנט: "סליחה, סליחה"

הסטודנט מלא צפייה: "מה קרה ?"

הפרופסור: "תראה, קיבלת תשעים ושלוש (93), כשהעתקתי את הציון לכריכה החיצונית של המחברת התהפכו לי הספרות!"

הסטודנט, מרוצה.

הפרופסור "מאה אמרת? בוא נראה למה הורדתי 7 נקודות"

לאחר עיון במחברת הפרופסור אומר: "אני מצטער על הטעות אבל הציון שלך הוא תשעים ושלוש."

לסטודנט, זה ממש לא משנה הוא כבר רגוע.

החליט לנסות משהו אחר "ציפורה, הסטודנטית שיצאה עם עיניים אדומות.."

הפרופסור: "מה אתה?"

הסטודנט: "כל מה שהיא רוצה זה להיות מורה בתיכון"

הפרופסור מחייך: "אני מתקן לך את הציון לתשעים לשלוש, ותקרא לציפורה"

יצא מרוצה.

ראה את ציפורה בקפטריה.

"היי, נראה לי שהפרופסור רוצה לתקן לך את הציון"

ציפורה בשמחה: "למה?"

רק משך בכתפיו לחוסר ידיעה.

המשיך עם הרגשה טובה.

.

יום אחד כעבור שנים, התברר לו שציפורה היא מורה לאומנות.