רחיצת כלים וחיי נישואין

תקופת החגים מזכירה לי בישולים, אני בעצם לא מבשל, אני רק טועם.

התרומה העיקרית שלי למאמץ המלחמתי היא רחיצת הסירים אחרי הבישול. אני לא מדבר על סיר שהרתיחו בו מים או בשלו בו תפוחי אדמה עם הקליפה. אני מדבר על רחיצת סירים למתקדמים, אחרי בישול קדרה או מאכלים עם רוטב שנדבק ונאחז בסיר, כמו ניצול של ספינה טובעת בקרש הצלה.

ערב ראש השנה, הגעתי למטבח אחרי שחיה גמרה לבשל וראיתי שנשאר רק סיר אחד למתקדמים. השכבה שנדבקה לתחתית נראתה אתגר ראוי.

יאיר, חזר לא כבר מחופשת טרקים בבולגריה, רענן ומחפש אתגרים, הציע להחליף אותי. הסתכלתי אליו, כמו מראיין במרואיין במקום עבודה חדש, כמו אישה שבודקת את מטלות הבעל לפני שיהיה ראוי למטלה נוספת ושאלתי: "מה אני צריך לדעת?"

ליאיר הייתה תשובה מוכנה: "אני עובד עם האלגוריתם שלי."

חשבתי כבר על איזה חוכמה פיסיקלית עליה יתבססו מדיחי הכלים מדור שלוש. ושאלתי: "מה האלגוריתם שלך?"

יאיר נראה ממש מרוצה: "אני מנסה לנקות כל כתם שלש פעמים ומה שלא ירד נחשב כבר חלק מהסיר"

לא אהבתי!

יאיר עוד מנסה לשכנע: "מה שלא ירד בשלש ניסיונות שלי, לא ירד גם בבישולים הבאים".

הסתכלתי ביאיר כאב מאוכזב שה "מורשת" שלו, על איכות הניקיון, לא עברה ואמרתי "אם אתה רוצה את התפקיד, לא זו הדרך"

לא נראה לי שיאיר יתחרה אתי על התפקיד.

בכל אופן, רחיצת כלים עוברת כחוט שני בחיי הנישואין, לפחות בשלי.

כשהכרתי את חיה, הצגתי את עצמי כחסר כישורים. התברר שהדבר היחידי שאני יכול לעשות זה רחיצת כלים.

אבי לא רחץ כלים בבית, גם לא אבא של דאודי. אבל אבא של אהוד רחץ ואפילו טען שזה מרגיע אותו. אבא של השמן, למרות שהיה אוהד מכבי הווה דוגמא בשבילי, לפחות ברחיצת כלים.

אחרי החתונה הפכתי לרוחץ הכלים הרשמי של המשפחה. בהמשך לחינוך לקבלתי מאמי שתמציתו במשפט הבא If you have to do something do it gracefully"", בתרגום חופשי "כשאתה חייב לעשות משהו תעשה זאת כמו שצריך" למרות ש gracefully באופן מילולי זה "בחינניות".

כך רחיצת הכלים הפכה למטלה שעשיתי ברצון וביסודיות. היו מצבים ש"תפסתי" את חיה רוחצת איזה כוס או צלחת והייתי מגיב: "באופן חד פעמי זה בסדר, אבל אל תעשי מזה הרגל" והוספתי: "אני לא רוצה לרדת ברמת הניקיון פה"

זה מזכיר לי שבדירת הסטודנטים כשגרנו ברחובות, אני הייתי עושה את הסלט, אריה את הקניות, ג'רי את החביתות ושי היה רוחץ הכלים הרשמי. לימים שי התחתן ואשתו נשלה אותו מהתפקיד בטענה שהוא לו רוחץ מספיק טוב.

אולי זה עזר לנו הדיירים לחיסון טבעי.

בכל אופן, חיי הנישואין נמשכו על מי מנוחות עד שהתברר שכעובד חברת "אלישרא", מקום עבודתי בשנות השמונים, אני זכאי לקנות מדיח כלים של סימנס במחיר מיוחד.

אני התנגדתי. כשונא סיכון לא יכולתי לחיות עם האי וודאות. מה יהיה התפקיד הבא שלי?

בכל אופן בסוף קנינו מדיח כלים ששירת אותנו יותר מעשרים וחמש שנים, אותו החלפנו אותו רק לאחרונה.

בכל אופן עד היום נשארתי עם "שארית" התפקיד, רחיצת סירים מלוכלכים ל"מתקדמים".

בהזדמנות זאת, הרשו לי להיות לפה לכל מנקי הסירים באשר הם. היום אנחנו מוצפים לעייפה בתוכניות בישול ומעולם לא מזכירים בהם את "רוחצי הסירים". שיהיה ברור, ענף המסעדות והבישול לא היה קיים בלי החוליה החשובה הזו.

גמר חתימה טובה לכולם.