מי צריך פרוטקציה שיש לך אבא כזה.

הוא היה שליש ביחידה מובחרת. שנה וחצי כבר מאחוריו, זה היה תהליך המיון האחרון שלו, עוד חודש אולי חודשיים יסיים את תפקידו.

הוא הקפיד שהיחידה תקבל את הטובים ביותר. הקפיד על תהליך הסינון והקבלה שכלל ראיון טרום גיוס או גיבוש לאחר הגיוס.

הבן של התת אלוף (לימים אלוף) דווקא הוזמן לראיון, אולם לא הגיע מסיבותיו שלו. מספר ימים לפני הגיוס, שינה את דעתו.

הגנרל דיבר עם המח"ט. המח"ט התקשר (זה לא קורה הרבה) לשליש ואמר לו "נא הוסף את הנ"ל לרשימת המאותרים, השם משפחה מוכר לך? הבנת מי זה אבא שלו? נכון?!"

השליש אולי לא אהב את ה"מסלול המקוצר", אבל הצליח להסביר לעצמו שהנ"ל היה זכאי לראיון, "נסיך" עם המלצת המח"ט. בכל מקרה, אם היה מגיע במסלול הרגיל הוא בהגדרת ח"ל (חייב לעבור), כך שזה נשמע לו סביר, יש לציין שאף אחד גם לא שאל לדעתו.

אבל לא על הבן של האלוף, באתי לספר לכם, הסיפור הוא על החבר של הבן.

יום הגיוס הגיע, נציגי היחידה, כפי שתודרכו, מעבירים עדכון לשליש, על כך שמסתובב חייל בשרשרת החיול, שטוען "הבטיחו לי להיות ביחידה בלי גיבוש". סיפור מוזר שבדרך כלל היה פשוט מתעלם ממנו, אולם הפעם הוא חש שראוי לתת לזה תשומת לב. וביקש לחבר לו את הטירון בטלפון.

השליש שואל: "מי הבטיח?"

החייל: "לא זוכר וחוץ מזה אני חבר של גיל" (שם בדוי) הבנתם את זה? חבר של "הנסיך".

החייל המשיך: "קיבלתי אותה הבטחה כמו גיל והנה אצלו עמדתם בהבטחה"

השליש מצא את עצמו קצת מובך מול חייל בן יומו, משום מה הרגיש צורך לספק הסברים על פגיעה בטוהר תהליך הקבלה ביחידה. בכל זאת בירר את ההיסטוריה הטרום הצבאית שלו, אומנם היה בוגר הפנימיה הצבאית עם נתונים אישיים גבוהים(קב"א של פיזיקאי). אולם "ההיסטוריה" הצבאית שלו, עדיין לא נתנה לו זכאות לראיון, קרי פטור מגיבוש. את השיחה סיים באיחולי הצלחה בגיבוש, כי אחרת לא תתקבל ליחידה.

החייל לא התרשם ולא ניגש לגיבוש. אולי ידע יותר ממה שמסר.

ישיבת הגיבוש הסתיימה, המח"ט ומפקד היחידה כבר שמעו על החייל "המרדן" (בחטיבה הזאת כבר רגישים לכינוי הזה). המח"ט השאיר את הנושא לשיקול דעתו של מפקד היחידה. יש שיגידו בחר לא להחליט. מפקד היחידה הקשיב להסברים למה לא לקבל את החייל, וסיכם: "אני חושב שבגלל נתוניו הגבוהים נקבל אותו באופן חריג."

השליש לא היה שלם עם ההחלטה, הוא ראה בעקיפת נוהל הסינון, ויתור שעלול לחזור כבומרנג ולהוריד את רמת היחידה, וכמובן, פגיעה בעיקרון השוויון.

לאחר כשנתיים, השליש כבר זמן מה מחוץ לצבא, נפגש עם קולגה מהיחידה שפיקד על הבית הספר להכשרה, לפתע נזכר "בחבר של הנסיך" ובירר מה עלה גורלו. בסתר ליבו קיווה שהנ"ל הודח בשלבים המוקדמים, כולם אוהבים להיות צודקים. החבר חייך וסיפר: "הוא מהטובים במחזור, ובימים אלו יוצא לקורס קצינים".

מאז הוא כבר הפסיק לעקוב.

והשליש?

עכשיו הוא כבר שלם עם עצמו בכל פעם שהוא אומר: "אצלנו מתקבלים רק הטובים באמת"

כבר אמרו לפניו: "המפקד תמיד צודק".