מוביל תרבות או מוביל בהמות

קצת באיחור, גם אני רוצה להיכנס לשיח הציבור.

אני לא רוצה לפתוח בהתנצלות, אך אין לי ברירה, כאן אצלנו השיח הציבורי הוא לגופו של אדם.

אז נתחיל מזה שבארבעים ושמונה השנים מאז שיש לי זכות בחירה, בדרך כלל הצבעתי לאבות המייסדים של הבית הציוני.

למה?

הבחירה שלי, למרות היותי אדם רציונלי, היא ברובה אמוציונלית.

כשהלכתי עם אבי בפעם הראשונה לאצטדיון באסה (אז קראו לזה מגרש באסה), קודמו של בלומפילד, שאלתי את אבי: "את מי אנחנו אוהדים?"

הוא אמר לי "את האדומים"

מאז בכל פעם שהאדומים מפסידים יש לי צביטה בלב.

כך הפכתי לאוהד הפועל ובאופן דומה הפכתי לאוהד מפא"י, השמאל/מרכז של פעם.

רובנו, גם הרציונליים, מצביעים באפן די אמוציונלי.

אני עוקב אחרי ה"שיח" הציבורי בנושא התרבות. לקרא לזה "שיח" ? נו, באמת המילה "שיח" נותנת להתלהמות הזאת הרבה כבוד שלא מגיע לה.

דבריו של קוטלר יותר משהם מרגיזים הם טיפשיים.

כך משכנעים?

כך "מוביל תרבות" מנסה לשכנע את הרשויות לחלק או לא לחלק תקציבים?

אל מי קוטלר דיבר?

אולי רצה להיכנס ל"שיח" הציבורי, אולי לזכות בתשואות לרגע. או לגרום לדור שלי לזכור שפעם זכה, לפחות בסרט, בחסדיה של יהודית סולה היפה.

אני נזכר בסיפור שסיפר לי חבר, בן גילי פחות או יותר.

החבר למד בישיבה תיכונית ושאל את הרב שלו, למה המוסד לא יוזם פגישות עם נוער חילוני. התשובה הכנה שקיבל היא שהתלמידים עדיין לא מספיק "חזקים" להתמודד עם דעות אחרות.

אני חושב שאנחנו מספיק חזקים להתמודד עם שיח עמוק, עקרוני ולעניין.