מה עושים היום ?

התחיל השבוע של פורים. יצא ששנינו בבית ובלי תכניות.

חיה הציע "מה דעתך על סיור בחנויות של פעם בשוק לוינסקי והסביבה".

אני לא נכנע בלי קצת התנגדות.

"בסוף אני מוצא את עצמי מסתובב בחנויות כל היום"

חיה עם כתב הגנה מפורט "מה פתאום? קצת בורקס, טועמים חמוצים, אולי חלווה , נתחלק במנה שווארמה"

אני נוטה להסכים, קצת מהסס.

"אני אפילו לא לוקחת תיק"

אני מתאפק, רציתי להגיד שאת התרגיל הזה עשית בשבוע שעבר וזה נגמר בשתי זוגות נעליים.

הרגשתי כבר את הריח של הבורקס.

הסכמתי!.

חנינו בחניון בית הדר.

בעודנו מתארגנים לסגירת האוטו, תוך כדי שה pango+ מודיע לי ללחוץ על הלינק, ניגש לחלון של האוטו גבר בשנות השמונים ואומר לי בעברית טובה: "אנחנו לא מקומיים, איך משלמים כאן על החניה?"

יצאנו מהאוטו, הגבר מלווה באישה, פחות או יותר בת גילו, הספקתי לענות לו: "העברית שלך טובה מאוד". למזלי לגבר היה מכשיר שמיעה לא כל כך מכוון וגם אשתו כנראה לא שמעה אותי ואמרה: "לא יצאנו מחולון איזה עשר שנים".

חיה מתאפקת לא לחייך, מסבירה לזוג על מכונת התשלום.

הגבר איבד עניין באמצע ההסבר והתחיל להתרחק.

אני מסתכל על חיה היא על סף הזמנה לסדר פסח.

אשתו מבחינה בהתרחקות בעלה, מסיימת את השיחה ב"תודה, אנחנו לכיוון השני"

אני מפנה את תשומת ליבה של חיה לגבר המתרחק.

חיה מסבירה לי: "תראה איך הוא מחזיק את המכנסיים, הוא מת להשתין"

הזוג מחולון, זו התחלה טובה.

התחלנו לטייל.

יש מלא מקומות לנשנש.

אנחנו התאפקנו עד שהגיע הריח של הבורקס וחיה "נשברה" ראשונה.

אני כמובן לא ויתרתי על שווארמה, זה גם כחלק מהמחקר שלי.

חיה לא תוותר על האפשרות למשש כמה בדים, בדרכנו לחניה בקרנו ב"נוסבאום" להגיד שלום לרפי.

התחלנו להדרים לכיוון יבנה, בדרך הביתה, עצרנו ביס פלאנט ראשון לציון, לראות את "חמישים גוונים של אפור".

למה?

אולי בגלל הזוג מחולון.

חיה התעניינה בהיבטים הטיפוליים. ואני? קשה להגיד שרק השתעממתי, שקעתי בנינוחות בכורסא הנוחה, מול סרט שלא באמת מעניין. יש גם עירום, על זה אני לא מתלונן.

בהקרנת הסרט היו עוד שני זוגות ואישה צעירה לבד. בקשר לאישה החלטתנו שהיא מורה שבאה לראות על מה התלמידים שלה מדברים.

כחלק מקידום המכירות של הסרט הציעו לקהל לקנות כרטיסים מראש, באותו יום לא היה צורך כזה.