לא מגולח ?

פגשתי אותה בשבת. שאלה: "לא מגולח ?"

אמרתי: "אני בתהליך של חזרה בתשובה, לא מתגלח בשבת !"

השתוממה: "רגע, לא הגעת עם אוטו?"

"כן, זה תהליך, לא? עדיין לא קבלתי על עצמי את כל המצוות"

מתעניינת: "מתי התחיל התהליך ?"

הסברתי: "כשהייתי ילד, ביליתי אצל הסבים בירושלים, החלטתי לצום בכיפור"

לא מסתפקת: "ומאז?"

ממשיך להסביר: "יש כל הזמן התפתות איטית"

חושבת קדימה "ולאן כל התהליך הולך?"

מנסה להסביר: "תהליך! לא יודע לאן זה הולך, הגילוח זאת התחדשות של מספר שנים כבר"

אוספת מידע: "ומה קרה בינתיים?"

מנסה להיזכר: "ההתפתחות לא כללה תוספת משמעותית של מצוות"

לא מסתפקת: "הייתה איזה תוספת מצוות?"

מנסה לרצות: "דיללתי את הכדורגל בשבתות."

לוחצת: "רואה או לא?"

עם הגב אל הקיר: "רואה בעיקר כדורגל אירופאי, את יודעת, פחות חילול שבת."

החלטית: "גבר צריך להתגלח"

חשבתי לעצמי: "בעלה מתגלח במכונה, היא בכלל לא מכירה את הדבר האמיתי"

השיחה כמעט נגמרה...

פתאום חיה הופיעה: "מאיפה הבאת את כל הסיפור הזה על התהליך?"

"מה רצית שאגיד ? שהתעצלתי להתגלח?"

ומכיוון שב "ענייני דת" עסקינן...דת זה עניין אישי.

חציתי רחוב ביבנה ראיתי אדם בשנות החמישים נוהג במכונית סטיישן מבצע סיבוב פרסה. כיפה סרוגה, סיגריה דלוקה בזווית הפה. לידו, ישבה נינוחה נערה צעירה, אולי בתו. סיגריה בזווית הפה? זה כמעט קלינט איסטווד במערבון איטלקי, קצת מעולם אחר, שנות השישים.

בכל אופן, קלינט איסטווד או לא, הרגשתי בבית. דחפתי קצת אף, הצבעתי אל הסיגריה: "למה? זה לא בריא !"

קצת מופתע הצליח לענות :"הוא שומר!", תוך כדי שהצביע כלפי מעלה.

המשכתי: "אתה יכול לעזור קצת ?"

הוא לא נכנע: "אני עם כיפה, לא?"