Keep it simple

אני בדרך כלל מסכים עם אבי לשם שצריך לנהל את החיים באופן פשוט ("keep it simple")

החיים הם באמת פשוטים, רק שאנשים מסבכים אותם.

חיה הציע שנלך לסרט, אחר כך נאכל משהו בחוץ ואחר כך נלך לעצרת בכיכר רבין.

משיחה עם הבחורים בקבוצת ה WhatsApp שלנו ידעתי שאנחנו לא נהיה לבד. ואכן מצאנו חברים בין המאה אלף שהתאספו (לפי המארגנים).

אז העברנו ערב ארוך ועשיר. התחלנו עם סרט: "באבא ג'ון", אמרו כבר לפני שזה סרט מצוין.

אחרי ארוחה קלה ב "טל בייגלס". פגישה עם חברים והשתתפות בעצרת ההזכרה לרבין.

לקראת שמונה, הגיעו אהוד חיותה ותמי אשתו של אוגו והתחלנו ללכת לכיוון העצרת.

בינתיים התעדכנו שהפועל שוב הפסידו למרות שמכבי לא היו טובים. תוך כדי קיבלתי מסרון עם בדיחה קצת שחורה: "מה הם לא מתביישים לנצח דווקא בערב האזכרה של רבין"

בכול אופן, גם חברי, אוהדי מכבי, לא אהבו את הניצחון הזה. זודר ממש הצטער ואהוד שהיה לידי בעצרת אמר לי שהוא היה מוותר על הגול. אולי זה תוצאה של הקהל הרב בכיכר רבין.

אוגו ואבי הצטרפו אלינו באיחור והביאו את הדיווח שלהם מהדרבי. אבי אומר שבין אוהדי הפועל מה שמעניין הוא: "גוטמן? חתם או לא חתם?".

יכולתי לספר לכם על העצרת, על נאום קלינטון עם הקסם הבלתי נדלה שלו או על נאום הנשיא ריבלין שבכהונתו מקיים גם מה שלא הבטיח, או על הביצוע המעולה של נינט לשיר השלום. אבל בחרתי לספר על מה שקרה אחרי שעזבנו את הכיכר.

הלכנו לאורך רחוב אבן גבירול לכיוון הסינמטק, על המדרכה ישב גבר בגיל העמידה מנגן בחצוצרה. אתם רואים אותו בתל-אביב לפעמים כשיוצאים מהצגת תיאטרון ברחבת הקאמרי.

הגבר מנגן את "I did it my way" ששר פרנק סינטרה.

פתאום אני רואה את אהוד עוזב את הבחורים, ניגש לנגן החצוצרה ומתחבק אתו, כולו מלא חיוכים. אהוד חצוצרן בעברו, "כוכב" של תזמורת הנוער של תל אביב בתחילת שנות השישים, בנערותו כיכב בעשרות הופעות בטקסים של הצופים בשבט צבר ביד אליהו.

"מה הסיפור?" אני שואל.

ואהוד מספר: "לפני מספר שבועות, יצאנו מהצגת תיאטרון, והנגן ניגן, איך לא, את I did it my way עצרתי להקשיב. כמחווה של נגן חצוצרה אחד לחברו, רציתי לתרום מטבע או שניים, שלחתי את ידי לארנק והוא לא נמצא. חיותה נתחה את המצב ואמרה זה בטח נפל בתיאטרון ליד הכיסא. רצתי בחזרה לתיאטרון ומצאתי את הארנק.

חזרתי לנגן החצוצרה, אמרתי לו שהוא הציל לי את הארנק וחסך לי הרבה כאב ראש, השארתי לו שטר ושוב הודיתי לו.

עכשיו רק הזכרתי לו את הסיפור"

החיים יכולים להיות פשוטים ואפילו טובים, לא?

נ.ב.

הייתה לי התלבטות האם לספר את הסיפור כמו שהוא, או ל"פתח" אותו קצת. מה זה לפתח? להחליף את הנגן בגיל העמידה בנגנת בלונדינית אחרי הגדלה. אבל החלטתי להשאיר את החיים פשוטים.