שיחותי עם עבד

"נו" אני אומר לו "מדברים?"

עבד מבין את הצורך שלי "אני מוכן לעזור" הוא מגיב באדישות

לרגע התגנב לליבי חשש שהוא מתכוון ל "מה יצא לי מזה?"

אני מסרב לתת תמורה, אך רומז "בו נדבר בדרך לחומוס"

"למה?" אני שואל: "למה, אתם שונאים את המדינה וגם לא רוצים להשתייך למדינה פלסטינאית"

"מי שונא?" עבד מיתמם.

"אלה שמפגינים, אלה ששורפים, אלה שמניפים דגלים של אויבים"

"אלה?" עבד כאילו שמע עליהם לראשונה "מיעוט שבמיעוט"

"והחברי כנסת שלכם?"

"מי מקשיב להם?" הוא חושב לרגע ואומר "אולי היהודים"

"בכל אופן" אני מנסה למקד "אלה הנבחרים שלכם"

עבד מסתכל עלי בהשתהות "תגיד אתה מעריץ את מירי רגב?" נותן לי לעכל קצת "אתה מרוצה מהנבחרים שלכם?" הוא מנצל את שתיקתי "איך קוראים לבן של זה ששחרר את נאשמי המחתרת היהודית?"

אני מתגונן "הוא לא אשם על חטאי אביו"

אני מנסה לצאת למשהו שיותר מעניין אותי "למה אין מנהיגות ערבית שבוחרת בשילוב במדינה?"

"מנהיגים שהם ערבים טובים?" עבד מחייך.

"לא" אני מנסה להוציא את עבד מהציניות "אני מתכוון למנהיגות שתפעל ליותר שילוב בחברה וגם תדרוש זכויות שוות. שלא תתקוף מתנדבים לשרות לאומי או תחרים מתגייסים לצבא"

"אנחנו כמוכם" עבד מפסיק לרגע "מנהיגים רוצים בראש ובראשונה להיבחר"

עבד עוצר רגע ומנסה להסביר לי "שמעתי שגם אצלכם מנהיגים עושים לביתם"

"תגיד" אני שואל "אתה אוהד כדורגל?"

"כן בטח"

"את מי אתה אוהד?"

"את הפועל תל אביב"

"תגיד" אני אומר לו "למה יש שילוב ערבי יהודי הרבה יותר טוב בכדורגל?"

"תגיד אתה" עבד שואל אותי "גול של טורק לא הביא ניצחון?"