על עצות ומגבות

אתם מכירים את אלה שמתנדבים לתת עצות ?

כמובן תמיד יש כוונות טובות.

ואני?

אני לא נגד עצות !

אני מקשיב, כבר קיבלתי עצות טובות בחיי. כמו לפתוח את הבלוג הזה.

אימי בחדר ניתוח ואני מחכה שיקראו לי כאשר תגיע לחדר התאוששות.

הטלפון מצלצל.

מהצד השני של הקו: "מה קורה ? מה המצב ?"

"אין לי מושג, אני מחכה שיקראו לי"

מגיעה עצה: "למה אתה לא מתעדכן מהלוח האלקטרוני?"

אני חושב לרגע, באמת רעיון, כמובן מותנה בזה שיהיה לוח אלקטרוני.

לאחר ניתוח המצב אני עונה: "אתה בטח מתכוון לבחור שיוצא מידי חצי שעה ושואל אותי, משפחה של לריסה?"

לכם אני אומר, למען הסר ספק, שלאימי קוראים נחמה.

אנשים מתענינים.

אני מעדכן "מחכים למקום בשיקום"

"מתי מתפנה מקום בשיקום?"

"לא יודע , מחכים"

"חשבתם על נווה יאיר?" (שם בדוי)

אני מנסה לבדוק את מהות העצה: "האמת שלא חשבנו, יש לך נסיון שם? את ממליצה ?"

"לא, אבל יהיה יותר נח לבקר"

ובקשר לעצות, כשילדי היו קטנים דברנו על המושג "עצת אחיתופל".

לפי הסיפור בתנ"ך העצה היתה טובה, אך משום מה המושג משמש ככינוי לעצה לא טובה.

פעם, חיה קנתה מגבות חדשות. אבנר שהיה ילד, התנגב במגבת החדשה בפעם הראשונה והיא השאירה עליו כל מיני פרורי מגבת.

"אמא" , אבנר יוצא מהמקלחת לא מרוצה,"נראה לי שקנית מגבת אחיתופל"