משכנה החדש של עגלת התה

סבא דוד, אבא של אבא, היה יהודי גבה קומה. במקצועו סבא דוד היה נגר. הוא למד את המקצוע בירושלים במושבה הגרמנית, מנגר גרמני.

לימים, בתקופת מלחמת העולם השנייה, סבא דוד לקח את סבתא מנוחה ובת הזקונים דודה רבקה, האחרונה שעוד גרה אתם בבית, ועבר לגור ברחובות, שבה היה בבעלותו פרדס.

הנימוק שלו היה: "בזמן מלחמה צריך לגור ליד האוכל".

הורי התחתנו במלחמת השחרור, בזמן המצור בירושלים, ולימים עברו לגור בשכונת מונטיפיורי בתל אביב.

לכבוד החתונה הורי קבלו מסבא דוד מתנה, עגלת תה מעשה ידיו. עשויה מעץ בוק, צבועה בצבע חום, חזקה, שימושית ויפה.

מתברר שעגלת התה נבנתה לפי הממדים של סבא דוד והייתה גבוהה, אולי גבוהה מדי.

לאחר מספר שנים הורי שינו את היעוד שלה והורידו לה את הגלגלים. אנחנו המשכנו לקרא לה "עגלת התה" למרות שכבר הייתה נטולת גלגלים.

לימים, אחי התחתן, הוא קיבל את "עגלת התה" כמתנה לדירה ששכר בירושלים.

אחי, בוגר בצלאל וגיסתי רבת הכישרונות, אהבו את עגלת התה וצבעו אותה בירוק.

לאחר כמה שנים, אחי ומשפחתו עברו לקנדה, עגלת התה חזרה לבית הורי ושמשה בעיקר כמדף להצגת תמונות של נכדים.

לפני חודשים ספורים, בעקבות שבר בראש מפרק הירך ותהליך ההחלמה, אמי עברה לגור בדיור מוגן ב"אחוזת ראשונים". שאלתי אותה איזה רהיטים להביא לך מהדירה ודבר ראשון היא אמרה "את עגלת התה של סבא דוד". "עגלת התה" יכולה לשמש בסיס לטלוויזיה או לממיר, לחילופין כשולחן אירוח או כמעמד לעציצים או פרחים.

הפוסט לא יהיה שלם בלי תמונה של "עגלת התה" במשכנה החדש.


חיה ה"עורכת שלי" קראה את הפוסט והזכירה לי שגם לנו יש מזכרת, מעשה ידיו של סבא דוד, מדף קטן בחדר משפחה.