מילקיסטאן

השבוע עזבתי את "מילקיסטאן", רק ליומיים, ביקרתי בפסטיבל הסרטים של חיפה.

מבחינתי זה היה שבוע בינלאומי ולא רק בגלל שאלכס במלטה, שמעון ברודוס ובני ברומניה.

גרמניה ובעיקר ברלין הייתה אצלנו בחדשות בגלל מחיר המילקי.

ואני במסגרת הפסטיבל ראיתי סרט צרפתי מלווה במוזיקה צוענית, סרט קנדי (צולם בקנדה אך בעצם זאת קופרודוקציה ספרדית/צרפתית/קנדית), סרט רומני וסרט ארגנטינאי.

בדרכי לחיפה ראיתי שאבי מארגן שייט לבחורים.

אתם בטח שואלים: "למה רק בחורים?"

אם תשאלו את דאודי הוא יענה: "כי זודר מביא מתנדבות מהקיבוץ!"

אבל לדעתי ה"מתנדבת" היחידה שזודר ראה בעשורים האחרונים, היא חברת ילדות שלנו שמתנדבת בביטוח לאומי.

דוד משיקגו מתנצל שלא יגיע, גם בגלל המרחק וגם מחתן בן.

דאודי עונה לו "תעשה עליה....כולם חוזרים עכשיו....זה הטרנד....(חוץ מברלין, אבל זה בגלל המילקי)"

אחרי כחמישים מסרונים שעברו בקבוצת ה WhatsUp שלנו הוחלט על שיט ביום שני.


בשעות האלה, לפי התוכנית, הייתי אחרי חצי ליטר סיידר ב"מעיין הבירה". מסעדה שמגישה אוכל יהודי, אבל לא בדיוק כשר. למתעניינים אני אכלתי לשון, מרק שעועית, כבד קצוץ, טעמתי גם מהגפילטע פיש שחיה הזמינה וחמוצים. היה טעים.

שלחתי מסרון "כולם הגיעו?"

שי ענה שכן ואז התחילו להגיע התמונות.

אני מסמס "יופי של תמונות! איפה המתנדבות?"

אני מחכה לתמונות של המתנדבות.

השמן משחק על זמן ועונה לי במסרון "תכף נשלח לך את התמונות"

בסוף הוא תירץ ב: "רב הזמן הן מצטופפות עם הסקיפר בקבינה."

אבי מתייחס לסיידר בזלזול: "בכל החצי ליטר יש אלכוהול כמו בכוסית וודקה"


מתנדבות או לא, ליבי עם הבחורים.

בחיפה, אנחנו נכנסים לסרט ארגנטינאי "התשוקה", סוג של "מערבון ארגנטינאי". הסרט עוסק במאבק של חוואים בשכירי חרב שרוצים את החוות והאדמות ומגיחים מידי פעם מהיער לתקיפת החוואים.

כשיצאנו מהסרט חיה הודיעה לי: "אני עם מערבונים גמרתי!"

האמת שאני לא יודע אם ההצהרה נובעת מהאלימות בסרט או מורת רוחה מזה שה "גיבור" בסוף הסרט, מוותר על הבחורה וחוזר לג'ונגל. כנראה מחווה לגיבור המערבונים שנעלם אל השקיעה.

אורזים ומתחילים לנהוג הביתה.

מתחילה שוב תעבורה בקבוצת ה WhatsUp. החברה מודים לאבי על הארגון והכיף.

כולם שולחים תמונות.


השמן שולח מסרון: "נעם, זה שלא היית בשייט לא פוטר אותך מכתיבת פוסט!"

טוב, צריך לשבת לכתוב.

אנחנו מצטרפים למחאה החדשה:

"תוחזרנה המתנדבות!"

תודה לאבי על ארגון השיט, תודה ליאיר שאירח אותנו בחיפה.