הבלונדינית שנוגעת

אני, אין לי דבר נגד בלונדיניות.

אפילו אישתי בלונדינית לפרקים.

אני חייב מידה מסוימת של נאמנות למציאות וגם הכותרת, כנראה לא תבריח קוראים פוטנציאלים.

האמת שיכולתי לכתוב שחרחורת, אבל בלונדינית מעבירה יותר את המסר שרציתי להעביר.

הכל התחיל עם אחי שסיפר לי את הסיפור, בסיפור המקורי שלו, הגיבור היה גבר כבן שבעים. בהמלצתו, החלטנו שמבחינה אמנותית הוא לא משרת את המסר.

אולי הושפענו קצת מסודה סטרים שגם הם בחרו בבלונדינית.

מכאן לסיפור.

שעה של בוקר בסופרמרקט המקומי.

הלחם הטרי שזה מקרוב הגיע, מסודר במדפים ומדיף ריחות של לחם, כמעט כפי שלחם של פעם הריח. אותו לחם שפעם בילדות, לא היינו יכולים להתאפק ומתחילים לאכול ממנו בדרך מהמכולת הביתה.

גברת בלונדינית התקדמה לעבר איזור הלחם. אישה מרשימה, בלונדינית, מטופחת, משכה את תשומת ליבי.

היא נגשה למדפי הלחם בצעדים מהירים ובטוחים.

בתחילה קצת הריחה ואחר כך החלה לגעת בלחמים הטריים והחשופים. בשלב הראשון ליטפה את הטקסטורה, אחר כך הוסיפה לחיצות קלות, לחם שעבר את מבחן הליטוף והלחיצה הגיע לשלב "מבחן הלחיצה המתקדם" שנעשה עם כף יד מלאה. בסוף מבחן ההרמה, הרמת הלחם ובדיקת משקלו תוך כדי הקפצות קלות של היד.

מה היא עושה לו? האם הבדיקה היא תוצאה של נסיון של שנים ובאמת ה"לחם האחיד" אינו כל כך אחיד. אולי, בזכות התהליך, בני משפחתה, זוכים רק בלחמים משופרים שעברו את המבחן הרב שלבי?

מה היא מחפשת בלחם? אולי היא מחפשת בלחם משהו שאיבדה בעבר? אולי מחפשת משהו שאולי לא תמצא?

שאלותי נשארו ללא מענה. בסוף היא מצאה לחם.

בחור שעבר לידי וזיהה את התענינותי אמר לי "היית צריך לראות מה היא עושה לבגטים"

.

אולי היא בת זוגו המיתולוגית של מכופף הבננות.