דברים שרואים מכאן לא רואים משם

תקופת בחירות, נזכרתי במשפט האלמותי של אריאל שרון . משפט מהסוג של "איך לא אמרו את זה קודם?"

במקרה של שרון הוא לא המציא את השיטה, אבל בניגוד לאחרים, תמיד היה לו אומץ, לפעמים הוא ניצל את האומץ לאמירת האמת.

זה לא מספיק, אבל זה יותר מאשר רבים אחרים בפוליטיקה של היום.

אבל לא בשרון עסקינן.

מעשה במנהל בכיר במלתחה בפארק המים.

בשנות השישים, קצת עודף משקל, אוהב את החיים הטובים.

הנייד מצלצל, המנהל ערום, זה אתה סיים את המקלחת שאחרי האימון, מנגב את הידיים במגבת, מסמן לחבר שעל ידו להיות בשקט, לוקח את הנייד, רואה מי מתקשר ועונה לשיחה.

"בוקר טוב חביבה"

מהצד השני של הקו, מזכירים לו מה סדר היום המתוכנן להבוקר.

"תדחי בבקשה את הפגישה של תשע, אני עכשיו מסיים משהו שלא סובל דיחוי, אני לא אצליח להגיע, הדיון בעשר זה בסדר"

במאמר מוסגר – הכול אמת, הניגוב שאחרי המקלחת ואחר כך הגילוח, אכן לא סובלים דיחוי.

החבר על ידו לא מרוצה, מראה לו עם היד על הפה, מסמן שקבעו ללכת לאכול אחרי האימון.

"רגע" המנהל ממשיך את השיחה "תראי אני בריצות מהבוקר, אני רוצה לאכול משהו בדרך, תדחי גם את הדיון של עשר"

שימו לב לניסוח של המנהל, משני הצדדים של הקו הוא אמין לחלוטין, זה נכון אני עד, הוא רץ על המכונה בחדר כושר.

מהצד השני המזכירה כנראה לא מרוצה.

"חביבה, לא לחינם בחרתי בך, את אחת מאלף"

מחמאה תמיד עוזרת.

השיחה מסתיימת.

"תודה, חביבה"

אתם מבינים.

מה שאני רואה מכאן היא לא יכולה לראות משם.