בדרך לאילת עצרנו לנשנש

עמדתי בתור לקבל את הפיצה שהזמנתי, השמן מפנה את תשומת ליבי לאימא הצעירה שעומדת לפני.

באמת היה מה להתרשם.

מרשימה, נינוחה, מלווה בשלשה ילדים.

המוכרת שעל הכנת הפיצה פונה לאימא הצעירה "הפיצה שלך מוכנה"

האימא: "תחתכי לי לכמה חצאים!"

המוכרת: "ארבע זה בסדר?"

האימא "בסדר, תודה"

זה מה שנקרא "חצי אופטימלי."

בחוץ, מישהי אחרת לא הייתה מרוצה מהתנהגות של מישהו.

פונה לבן זוגה "האיש הזה", אפילו לא הצביעה עליו.

לי היה ברור למה התכוונה.

בעלה הגיב "בבקשה בלי הגזמות"

הבת הקטנה דווקא לא הבינה.

אף מילון לא יסביר לנו מה פרוש של "הזה".

האבא ניסה להסביר לקטנה.

"הוא לא נחמד ! חושב בעיקר על עצמו, בטח לא נותן זכות קדימה, בטח עוקף מימין אולי גם דרך השוליים"

הבת " "איך אתה יודע?"

האב "ואם הוא כבר עוקף משמאל, כנראה לוקח סיכונים ולא מאותת"

הבת: "הכול כלול במילה 'זה' ? "

האב עונה "האימא שלך היא גאון!"

באילת בין ארוחת הבוקר, חוף אלמוג, שנת הצהריים, המלון וההופעות בפארק תמנע, לא היה לנו זמן לארוחה הגונה.

בערב השלישי החלטתנו ללכת למסעדה "לה קוצ'ינה".

כבר בהתחלה, אולי בגלל האווירה החגיגית, אולי בגלל היין, השמן שבר את עיקרון "החצי חצי".

עיקרון ה "חצי חצי" למי מקוראי שעדיין משתעשע מעצמאות זמנית, הוא שמתחלקים עם בת הזוג במנה עיקרית אחת. השמן החליט להזמין מנה עצמאית.

נעיר רק שבגיל מסוים, העיקרון הזה אפילו מוצדק.

הזמנו אנטיפסטי משותפת למנה ראשונה וארבע מנות עיקריות.

רק שתבינו מנה עיקרית שלמה בשביל חיותה, זה כמו לאכול הר אוכל בשביל אדם מן השורה.

האוכל היה טעים מאוד.

לפני הקפה המלצר, בנימוס רב, ניסה להתעניין למה הבנות לא גמרו את המנה. תבינו שהצלחות שלי ושל השמן היו ריקות ומנוגבות.

חיה הביאה אישורים רפואיים ובמקביל החמיאה למנה.

חיותה אמרה שהמנה לא לגמרי לטעמה.

המלצר הציעה להביא מנה אחרת.

ובסוף הודיע שהמנה הזאת לא תיכלל בחשבון.

סיימנו עם קפה אספרסו ומקיאטו, כמו שצריך במסעדה איטלקית. בסוף בחרנו מנה אחרונה של מן פרפה של נוטלה עם קוביות בננה מקורמלות.

יופי של מנה לאוהבי שוקולד.

כמה היינו מסופקים מהמנה?

ויתרנו אפילו על התוכנית לגלידה בטיילת בהמשך.

אוכל טעים, אווירה טובה, שירות מעולה.

מה עוד צריך???

האמת שהשמן התחיל להרגיש בירידת רמת החומוס בדם ובדרך חזרה מאילת עצרנו בבאר שבע ב-"חומוס אבו דאבי". אכלנו חומוס עם פול ופלאפל, נהנינו מכל ניגוב.

לכל מי ששואל, כן, כן חזרנו לעיקרון ה "חצי, חצי".

השילוב המנצח, של חברים, אילת, ים ואלמוגים, אוכל טוב, הופעות (הבלט הישראלי ומיומנה, בשביל הקולטורה ופוליקר על רקע עמודי שלמה בשביל הנשמה) שוב הוכיח את עצמו.

תודה לחיותה על היוזמה.

בהזדמנות זו אני רוצה לאחל שנה טובה ומאושרת לכל החברים, הקוראים והמבקרים.

שנה של הגשמה, נחת והנאה.