על ספרים ונעליים

"שבוע הספר" עושה לי נוסטלגיה, החלטתי ללכת להסתובב בדוכנים בכיכר רבין.

אשתי חזרה מהעבודה ורצתה לצאת להליכה. הצעתי לה מסלול מיוחד- את ההליכה הפעם נעשה בתל אביב. נשתמש במגרש החניה, ליד רחוב הארבעה, כשמגיעים לחשמונאים מדרך פתח תקווה, פניה ראשונה ימינה (10 ש"ח, עושה לך הרגשה שסידרת את העולם...) .

ההליכה תהיה דרך רחוב אבן גבירול עד "שבוע הספר" בכיכר רבין, נסתובב קצת, ונחזור באותה דרך. אשתי מיד הסכימה, מהסיבות שלה, הפעם היא חשבה צעד קדימה, התברר שבצד המערבי של אבן גבירול, היו מספר חנויות נעליים וה"מזנון" החדש של אייל שני במספר 21 (בסוף החלטנו לאכול בבית).

הגענו, לככר, הסתובבנו בין הדוכנים. חיה התחברה "באופן טבעי" להוצאת יד ושם, מצאה ספר עם פרק על לאסק (העיירה בה אביה נולד) וכמובן קראה אותו בשקיקה, כשהיא לא מפסיקה להשמיע קריאות נרגשות, בכל פעם שהוזכר אחד משמות המשפחה שהיא מכירה מקרב "המכרים-בני עיר" של הוריה. ניסיתי להסביר לה שכאן זה לא אינטרנט ולא קוראים תוך כדי שיטוט. אבל ל"דור שני" יש מחויבויות ולא בדיוק הצלחתי להשפיע עליה.

בדרך חזרה, כשחיה התחילה להתעכב ארוכות ליד כל מיני חלונות ראווה, ניסיתי להיות שוביניסט ואמרתי לה שבפוסט אני אכתוב, שאני הסתובבתי בין ספרים והיא רק חיפשה חנויות נעליים. גם הפעם, האיום לא כל כך עבד.

בכיכר ביקרנו גם את לאה הרפז, חברתנו ל"קפה" (הלנה היפה) שחתמה על ספרה. תוך כדי שאני מדבר עם לאה, אני מבחין בזווית העין במישהו ששואל על הספר "גבעת בטיח".

במאמר מוסגר אגיד שגבעת בטיח ידועה היום בשם "פארק עידית וולפסון". בנערותנו, הגבעה שמשה לטיולים, פעולות בצופים וימים מרוכזים של הגדנ"ע.

שאלתי אותו "אתה הסופר?"

"כן" הוא עונה.

התברר שאנחנו בני אותו מחזור, אני גרתי ביד-אליהו והוא גר בצד האחר של הגבעה. התברר שהוא למד בעירוני ט' במגמה הומנית (בכיתה ההומנית הזו, במחזור שלי, היו ארבעה בנים ושניים מהם הכרתי אישית והיו גם מספר חברות ילדות שלי, בבירור עם הסופר התברר שהוא זוכר אותן היטב). אני למדתי באורט סינגלובסקי בית הספר השכן. כאן המקום לציין שהכיתות ההומניות של עירוני ט' היו מאוד פופולריות באורט, כי היה בהן רב של בנות ואפשר היה לעשות מסיבות משותפות.

איך זיהיתי אותו?

כולנו מחפשים קצת יחס, קצת מחמאות וקצת אהבה ולכן רוצים שרבים יקראו את מה שכתבנו. משהו בנימת קולו, הסגיר את הענין.

בענין זה, החיפוש אחרי יחס, פגשתי לפני מספר חודשים חבר רופא, כששאלתי אותו אם קרא את הבלוג שלי? אני נעשה קצת טרחן -נודניק בעניין הזה... הוא ענה שטרם הספיק......

אמרתי לו, כדי לעורר אצלו סקרנות וכדי להגדיל את המוטיבציה שלו, שבכל פעם כשאני מזכיר בבלוג את ה"דוקטור" אני בעצם מתכוון אליו. כעבור כמה שבועות נפגשנו שוב.

הוא פנה אלי ואמר: "לא ראיתי אזכורי 'דוקטור' בבלוג שלך".

הוא כבר קרא, חלפה מחשבה בראשי.

"בינתיים" אמרתי לו "השבוע כבר יהיה אזכור"

נחזור לעניינינו.(גבעת בטיח-הספר)

איך הגיע אלי הספר? למה קראתי אותו? ואיזה בעיה הוא עשוי לפתור לי? – על כך בהמשך.

לפני כמה שנים אימא שלי ראתה את הספר בחנות ספרים ומכיוון שידעה שבנערותי ביליתי די הרבה שעות בגבעת בטיח, החליטה לקנות לי אותו.

קראתי את הספר, לא הכרתי את הדמויות, אך ההווי והסיפורים הזכירו לי סיפורים אחרים. לאחרונה חיה החליטה לעשות סדר בספריה המשפחתית, העולה על גדותיה ולתרום חלק מהספרים לספריה העירונית. סלח לי רם זור (שם העט של הסופר) הספר מצא את מקומו באחד הארגזים.

בנסיעה הביתה נזכרתי ש "י" (לא מהשב"כ אלה מהכיתה ההומנית של עירוני ט') חזרה אתמול מחו"ל, הצעתי לה את הספר, היא הסכימה בשמחה. ועל הדרך עדכנה אותי בפרטים נוספים על הסופר וה"רקע הספרותי".

אז בואו נרגיע את כל הקוראים, אני לא הולך לתרום את הספר לאיזה מדף אנונימי בספריה העירונית, אלה דואג שהספר יגיע לבית חם. הבית של 'י' מהכיתה ההומנית של עירוני ט'.

.

עשינו ספורט, פגשנו שני סופרים וגם מצאנו מקום של כבוד לספר "גבעת בטיח".

.

נראה לי שעשינו את היומית שלנו.