סיפורים מהרכבת

לאחרונה התחלתי להשתמש ברכבת....אני לקוח של הרכבת הפרברית.

למה? על כך נרחיב אולי באחד הפוסטים בעתיד.

גברת צעירה הציעה לי לשבת (תרגעו זה קרה רק פעם אחת בשש נסיעות).

גברת אחרת, יותר קרובה לגילי, טיפוס ה"חונכת", התערבה ואמרה: "עכשיו, נתת לו הרגשה של מבוגר".

אני דווקא הייתי מרוצה ואמרתי "משכתי תשומת הלב של צעירה יפיפייה, דרך נהדרת להתחיל את היום, זו כבר הרגשה טובה". אגב, ה"צעירה" היתה בשנות הארבעים, אך גם לה הגיעה מחמאה.

איך מנצלים את הזמן ברכבת?

חלק קוראים את החינמונים שמחולקים, חלק מביא ספר מהבית, חלק מנמנמים.

הרב מדברים בטלפון הנייד

בחור אחד ניסה להתנתק מחברת הכבלים הוט בסוף החוזה, בחצי שעה שאני עקבתי אחרי השיחה הוא לא הצליח. אני וכל הקרון שמענו איך הוא משתדל, מתחנן, מאיים, מבקש את הממונה, הכל לא עוזר ולדעתי אין לא סיכוי.

ההוט האלה, אלופים, הם היו צריכים לקחת את המכרז על בתי כלא או על גביית מיסים, מהם לא בורחים ולא משתמטים. במסגרת הפיתוח העסקי הם יכולים לעשות סדנאות לסוהרים ולפקידי מס הכנסה.

מהו הקטע שבו ההנאה מהרכבת מגיעה לשיא? כשאתה חוצה את הגשר מקניון עזריאלי לתחנה הרכבת ורואה את המכוניות הזוחלות בפקק התנועה באיילון. בינינו, אני ממש מתבייש בחיוך שמתפשט לי על הפנים.