כישלון ? ...


אורי, לא היה ממש טוב בשום דבר. למרות שהיה די טוב בהרבה דברים.

בעצם המתמטיקה הייתה יוצאת דופן, שם במתמטיקה, אורי היה ממש טוב, לפחות בתיכון. וגם זה לא בגלל שהיה ממש טוב, אלה הנסיבות עשו אותו טוב. אתם יודעים מה? היה איזה כשרון טבעי בסיסי ומכאן הכל עניין של בטחון עצמי ואפקט פיגמליון. היום קוראים לזה פסיכולוגיה חיובית.

בילדותו אורי גדל בשכונות הדרומיות של תל-אביב, בילה את החופשים בבית הסבים בירושלים. אחיה הצעיר של אמו היה סטודנט באוניברסיטת ירושלים. וכדי להפטר ממהאחיין המנדנד, היה מלמד אותו פרק באלגברה ונותן לו לפתור את כל הבעיות בספר. אורי היה מרוצה מהיחס האישי וגם ניסה להרשים את דודו, כך, שבסופו של דבר גם פיתח תפיסה מהירה וגם פתר מאות תרגילים בכל חופש.

בתחילה אורי לא קישר בין מה שהדוד לימד אותו לבין מה שנלמד בבית ספר, רק לאחר מספר שנים כשהגיעו בבית ספר לנושאים האלה, פתאום הבין שהוא כבר מכיר ויודע אותם. החברים החליטו שהוא "גאון" המורים חשבו שהוא "מוכשר ביותר" למתמטיקה והאמת שהוא באמת הפך קצת לכזה.

באופן טיבעי אורי החליט ללמוד מתמטיקה, כדי ל"הרוויח" שנה, הוא התחיל ללמוד תוך כדי השירות הצבאי. איך קיבלו אותו לאוניברסיטה ללא אישור מתאים מהצבא, זה נושא לסיפור בפני עצמו. לכל אוהבי המתמטיקה, יש הבדל גדול בין מה שאורי למד בתיכון לבין מה שפגש באוניברסיטה. בעצם לא פגש, לפחות לא בשנה הראשונה. למה? כי אורי לא באמת הגיע להרצאות באופן סדיר, אלא מידי פעם וגם אז היה עסוק בצילום חומר ההרצאות כדי להתעדכן בהרצאות שהפסיד. תבינו לא קל למצוא מישהו שגם כותב את הרצאות וגם יש לו כתב סביר וגם מבין את החומר.

אורי בסופו של דבר מצא את אריה. זה כבר היה עמוק בתוך הסמסטר. ובקשר לכתב יד, שנים אחרי זה אורי נהג להתווכח עם אריה מי מבין יותר טוב את הכתב של אריה. הסידור היה כל כך מוצלח שלימים, אורי ואריה המשיכו יחד לתואר שני.

הגיעו בחינות הסמסטר. הכל היה סביר חוץ מהמבוא לתורת הקבוצות, אורי כנראה הזניח את המקצוע, הוא הצליח לעבור אינפי, אלגברה לינארית והסתברות, אך משהו השתבש בלימוד של תורת הקבוצות. האמת היא שזה נראה לאורי מקצוע קל, בניתוח, שעשה בדיעבד, הוא הבין שבעצם הוא לא הבין את השפה, הוא לא הבין את המהות. הוא עוד חשב שברטרנד ראסל היה שם של פילוסוף ולא שם של מתמטיקאי על שמו "האנטינומיה של ראסל".

כשיצאו מהבחינה ואריה עשה את התחקיר הרגיל, הפעם בניגוד לאינפי, אלגברה והסתברות שם אריה פסק "עברת ובציון סביר", הפעם הוא רק אמר "לא נעים". אריה שבעינייני מתמטיקה בדרך כלל צודק הפעם טעה.

אורי שלא אוהב לפרט ולא רץ ל"ספר לחברה", כאשר סיפר לי את הסיפור, בנקודה הזו עצר לרגע והדגיש, אריה אומנם צדק, אורי אכן נכשל, אך "לא נעים" זה לא היה..ולמה? זה כל הסיפור.....

אורי לא אהב את הכישלון, הוא נאלץ לקחת את הקורס פעם נוספת. בפעם השנייה זה יראה אחרת, הוא החליט שהפעם הוא יראה להם, אותו לא מכשילים.

אתם צריכים להבין, עד כמה הכישלון לא התאים לאורי, אורי הוא עצלן אידיאולוגי, להיכשל פירושו של דבר לעשות אותו דבר פעמיים ובאידיאולוגיה של אורי זה כמעט פשע.

ענת , אולי לא הייתה המתמטיקאית של המחזור אבל בוודאי היתה מהבחורות היותר בולטות בעיקר במזדרונות, צחוקה המתגלגל וקלילות הליכתה משכו תמיד חבורת מעריצים. בפקולטה למשפטים או ספרות אולי לא הייתה הכי יפה, אבל במתמטיקה כמעט ולא היו לה מתחרות. אורי וענת הכירו ברמה של שלום שלום. ענת אולי הבחינה באורי כחלק מהחבורה בה הסתובב. אורי בוודאי הבחין בענת, איך אפשר שלא?

הוא שוב נרשם ל"מבוא לתורת הקבוצות" והלך להרצאה, ראה כמה פרצופים מוכרים ומי מתישבת לידו? ענת, כן זו עם הג'ינסים והצחוק המתגלגל. בהתחלה חשב שזה מקרה, אך בשיעור הבא, בו ליתר בטחון, לא שהוא שמר מקום למישהו, הוא הניח את התיק על הכיסא לידו. וראה זה פלא, ענת הופיעה הורידה את התיק והתיישבה לידו.

בהרצאות, הוא רשם חלקית, כי הייתה לו את המחברת של אריה, הוא היה נינוח התרכז בהבנה. ענת קצת התקשתה, הוא ניסה להסביר לה, בעיקר לאחר השיעורים הבודדים שהחבר התורן לא חיכה לה. פעם גם שתו קפה ביחד.

לקראת סוף הסמסטר היא הציעה שילמדו יחד, האמת הוא הרגיש שהוא לא צריך ללמוד, אבל נענה בשמחה להצעה. הם בילו שלשה ערבים יחד בלימודים, הם עברו על כל התרגילים. הוא פותר ומסביר. בערב השלישי היא אמרה שכאשר שניהם יעברו הם יחגגו יחד.

אורי הרגיש כל כך טוב בבחינה ואחרי שיצא הוא חיכה לענת ותחקר אותה לגבי הבחינה. "עברת" הוא אמר "לא מאה, אבל עברת". "מי צריך מאה?" היא אמרה "עוד היו מקימים וועדת חקירה".

היא נתנה לו נשיקה, אומנם רק על הלחי, אך בצירוף חיבוק וגם הזכירה לו שהם צריכים לחגוג יחד.

אני יודע שהם נפגשו באחד הערבים לאחר פרסום התוצאות, אורי חזר שמח, אך לא באמת סיפר מה היה. וענת, מעניין מה אתה היום?

.

ואורי,...... כששאלתי אותו הוא דווקא שמח להיזכר באותו כישלון.