60!?

שוב הגיעה הזמן לחגיגת יום הולדת והפעם, לא סתם עוד יום הולדת, גיל שישים זה לא צחוק, הילדים קראו לזה חגיגות מחצית החיים. נו טוב, אני קונה.

שאלתי של חיה, איך היא רוצה לחגוג ? – היא ענתה מיד, כמעט ללא היסוס: בחוג המשפחה הקטנה לא בבית, אולי במלון.....

אחרי שיג ושיח עם המשתתפים והתחשבות באילוצים כמו בחינות סימסטר, לימודים וכו', סיכמנו על מלון ים-סוף באילת, סוף שבוע ארוך עם הילדים ובת הזוג של אבנר.

השיחה נגמרה ב "חוץ מזה הפעם אני לא רוצה לדעת משום דבר"

אני ממושמע.

כעבור כמה ימים:

"נעם הזמנת מלון?"

"כן"

"שלשה חדרים?"

"כן"

"חצי פנסיון?"

"כן"

"קומה גבוהה?"

"כן"

"נוף דרומי או מזרחי?"

"לא יודע"

"איכפת לך שאני אברר?"

"אישורי ההזמנה ב inbox, רק אל תבטלי בטעות"

אחרי יותר משלשים שנה ביחד, הכל מסתדר, יום הולדת שישים הוא שלה ומגיע לה את הנוף הכי הכי.


לפני שלשים ושתיים שנים, רפי, בלחץ קל של רחל, נתן לי את מספר הטלפון שלה, בסוף יצאה פגישה שתועדה פחות או יותר (ראה "בליינד דייט" http://cafe.themarker.com/post/1624625/ ), מאז שיפרנו קצת את התקשורת שלנו ("מחמאות" http://cafe.themarker.com/post/1616105/ וגם "התחתונים" http://cafe.themarker.com/post/1581424/ ). התכנים בבית שמשו חומר לכמה וכמה פוסטים (כמו "איך היתה החתונה?" http://cafe.themarker.com/post/1638164/ ), אני מקווה שהגנים הפולניים והתקשורת המשפחתית לא יכזיבו גם בעתיד ועוד ימשיכו ויעשירו את הבלוג.

ומה בקשר לרפי ורחל? אנחנו חברים עד היום, חיה מודה לרפי בכל פגישה ואני.. אני סלחן מטבעי.

נחזור לנושא היום הולדת.

אני את החלק שלי תרמתי, הילדים גויסו , מלון – יש, אפילו ההזמנה עברה את אישור גיבורת האירוע.

כינסתי את הילדים וסיכמנו על חלוקת עבודה:

שיר בחרוזים לכבוד היום הולדת – יאיר.

חולצות – בטיפול אבנר. סוכם על "חיולדת 60" בחזית ו "חגיגות חצי החיים" על גב החולצות.

אבנר מעלה רעיון של הכנת סרט וידיאו של ברכות מהמשפחה ומספר חברים.

רעיון יפה, תודה רבה לשחר על הביצוע המעולה, רחמנות על הילד, תקופת בחינות, צמצמתי לו את רשימת המברכים לארבע חברות ובני משפחה.

על ההרפתקאות בדרך לעשיית הסרט לא נרחיב מילים, אך החברים והמשפחה הפליאו בברכות והתגייסו למשימה בשמחה, או איך שאבנר אומר: "השם חיה פתח דלתות ולבבות". הילדים חזרו מסבב הצילומים מלאי עצות ועם כמה כבלים לא מזוהים ששולחיהם אמרו שאחרת אנחנו אבודים. אבודים אנחנו לא רוצים להיות, את הכבלים נצרנו אל לוח ליבנו, למרות שלא ידענו איפה ומתי לחבר אותם, יעדנו להם תפקיד של אביזר לתפילה ובקשת בקשות. בקשנו שהחגיגה תהיה מוצלחת ומרגשת ואכן הכבלים לא הכזיבו!!

אלון, השתדל לעזור, כמיטב יכולתו ואפילו הסכים להתראיין ליום הולדת מתוך המיטה, כשהוא מכוסה בפוך, הוא החליט שהמתנה העיקרית לאמא, זו השתתפותו שלו בחגיגות. האמת שהוא דווקא רצה לעזור בסרט, אך אחרי שהעזרה שלו התמקדה בהרגזת המצולמים וכמעט פיצוץ באחד מאתרי הצילומים...., החלטנו שהוא ישתתף בצילומי הסרט בתמיכה מורלית מרחוק.

כולנו העברנו ליאיר רעיונות לשיר. יאיר הפיק יצירה למופת. אלון ואבנר התלוננו על צנזורה, במיוחד אבנר שביכה את החרוז שחיבר בין כישלונו ב "מסים" והעובדה שיאיר לא אוהב "גריסים". יאיר פתר אותם באמירה שחלק מהרעיונות נשארו על רצפת חדר העריכה, ואף הגדיל וציטט את ג'ורג' מסיינפלד: "אני לא אתפשר על החופש האמנותי שלי", על איזה אומנות הוא מדבר? הוא בכלל פסיקאי. התוצאה בכל אופן הייתה מרגשת.

חלק מבתי השיר עוסקים בתכנים "דיסקרטיים מתקדמים מדי" לציבור הרחב, לכן אסתפק בציטטות ספורות בלבד:

על תקופת הרווקות

"ההיסטריה של סבא כבר ממש לא קטנה.

מזל שאבא נכנס לתמונה."

על האמהות

"אימא אהובה למופת פרחה ועלתה.

מדי פעם אמנם עולה חמתה.

אך לא ננטור, לא נתחשבן ודיבתה לא נזכיר.

לפחות לא בינתיים, כל עוד מסוגלת היא להחזיר."

ובכלל

"

עו"סית ללא תקנה

מחבקת כל מצוקה תוגה או קינה.

דעתה לא נוטה להיות עמומה.

מומחית בעיני עצמה לרפואה משלימה.

כל ארוחה הפקה.

והיא לא תעצור, ולו לדקה."

ביקשתי מכולם שנתקבץ, בבקר היציאה, בשמונה בבוקר, בביתנו, כי אימא "בקשה" להגיע למכונית כשכולם כבר מוכנים ומחכים, כמו נסיכה, ברגע האחרון. הילדים בקשו ממני שדווקא אנחנו נצא קודם, כי הם צריכים לקחת את ה DVD ועדיף שחיה לא תדע. בסוף חיה ששכחה את המשקפיים, חזרה וכמעט תפסה אותם "על חם" עם ה DVD ביד.

השתדלתי להיות נחמד ולא הערתי כלום על שתי המזוודות ושלשת התיקים, שהוכנו לשלשה ימים באילת.

החגיגה הייתה במוצאי שבת, התחלנו בארוחת ערב רגילה במלון. ולאחר מכן עלינו לאחד מחדרי הילדים לחגוג.

באחת הברכות, חברה ציינה שהפעם חיה תהיה האורחת ולא המארגנת, אך חיה בכל אופן הביאה עוגה ועוגיות just in case.

עלינו לחדר.

עכבתי את חיה לכמה דקות בזמן שהילדים התארגנו , באחד החדרים עם החולצות, בקבוקי יין והסרט.


חיה נכנסה, הילדים ויעל קבלו אותה לבושים בחולצות האירוע (אין מכירה לציבור הרחב). חיה התרגשה עד מאד, פתיחת בקבוקי היין והרמת כוס, אלון חזר להרגליו הישנים, כבר בגיל שנתיים היה גומר את שאריות כוס הקידוש של סבא יחיאל, גם כאן חיסל את כל מה שנשאר.

יאיר הקריא את השיר.

אבנר הקרין את סרט הברכות.

חיה התרגשה עד דמעות ,שלחה נשיקות למברכים ובקשה לראותו פעם נוספת.

למחרת בגלל אילוצים אבנר יעל ואלון חזרו למרכז. יאיר ביקש מרחק, כבר היה לו יותר מידי מאיתנו, חיה ואני ירדנו לחוף להנות מהשמש, הים הכחול והשקט הנפלא.

וחיה, רגע לפני שהתעמקה שוב באחד ממוספי סוף השבוע, אמרה לי "אין כמו חופשה משפחתית".

וואלא, הצליח לנו!