ספור על חדר כושר

הכל התחיל במישהו שסיפר לי "סיפור קטן" על בנו וכלתו שחזרו להתאמן בחדר כושר.

"אפשר לכתוב ולפרסם?" אני שואל

"תזרום, תזרום" הוא אומר

כתבתי ואתם מוזמנים לקרוא:

הוא מתקרב לארבעים, גבר גדול , קו שיער נסוג וכרס קטנה, עשרים ק"ג של עודפים, מורגשים אך מתפזרים סביר על הגובה והגיל. עובד במרץ על מכונת ההליכה.

היא, כבת שלשים וחמש, יתכן שבחדר כושר של צעירים היא לא הייתה בולטת, אך בחדר הכושר שלי היא בהחלט משכה תשומת לב. יציבה יפה, גובה מעל לממוצע, אם יש לכם דמיון ואתם יכולים לראות אותה, בלי העטיפה המיותרת של חמש עשרה ק"ג, שאספה בעשר שנות נשואים ושלושה הריונות, אפשר לראות שהייתה כלה מדהימה.

הוא מזיע ומתאמץ, מחייך מתוך תקווה למחוק את עשר שנות ההזנחה, במהירות האפשרית.

היא, שיער צבוע לבלונדיני, גופיה ורודה, שמתאימה יותר לגזרה שהייתה לפני עשר שנים, מדוושת בקצב מרדים על אופני הכושר. בפרנצ' של הציפורניים השקיעה יותר.

נראה שהגיעה להחלטה, היא כבר מיצתה את חדר הכושר. יורדת מאופני הכושר, מתקדמת שני צעדים לעבר בעלה, שעדיין שוקד על מכונת ההליכה, במרחק שישה מטר ממנה.

"מאמי" היא קוראת, "סיימתי, אני מחכה לך בדשא"

הוא פחות אוהב את זה, שהיא לא נרתמת למשימה כמוהו: "חמודה, אולי תלכי לשחות קצת"

היא לא מרוצה מההערה ומהחדירה לקצב ההתקדמות שלה ועונה לו ממרחק השישה מטר: "אולי תהרוג אותי ודיי"מפנה עורף ומתקדמת לעבר היציאה, הליכה זקופה, החלטית ומרשימה, כיאה ליציאה של הגיבורה הראשית מהבמה. במהלך היציאה נפרדה ממנו ב "ביי" תוך כדי נפנוף חינני ואיטי ביד חטובה, מחווה לקהל, שיהנה גם הוא מהפרנצ' המרשים.

עד כאן סיפור קטן על חדר כושר וזוג שרוצה להתחיל ב"תכנית לחיים בריאים "

למרות שקבלתי אישור לפרסם, אפילו נמנעתי משמות, לא ציינתי אם האבא הוא נהג מונית, איש צבא, טייס או מהנדס ולא רציתי, חס וחלילה לפגוע במישהו, שלחתי את הסיפור לאבא ל"אישור" סופי.

בערב קבלתי טלפון.

"סיפור חמוד" הוא אומר "אבל אני באמת לא רוצה שכלתי תיעלב"

"למה שהיא תיעלב?" ובמחשבה שנייה "איך היא תזהה את, עצמה?"

"עזוב," הוא אומר לי "עם כלות צריך להיזהר"

"טוב, אם שלום המשפחה מונח פה על הכף?"

"ראשית" הוא אומר "למה שיער צבוע לבלונדיני, תכתוב בלונדינית"

"זה הכל" אני שואל

"למה חמש עשרה ק"ג עודף , תכתוב שמונה"

בזה ראיתי עניין עקרוני ועניתי :"אני עומד על מספר דו סיפרתי, אחרת הסיפור לא סיפור"

"ועניין הגופייה הורודה, לפחות תגיד שיש לה עדיין גוף מהמם"

"אני אשקול לשפר את הניסוח"

"ובנושא הבן" האב ממשיך את המשא ומתן

"מה קרה הוא גם מהנעלבים?"

"תכתוב, חסון ושרירי"

"תראה, ציינתי את הדבקות במשימה"

"הוא בכלל בן שלשים ושמונה ועד שכתבת את הסיפור הוא ירד חמישה ק"ג"

"והכלה?"

"יש לה מלא פעילויות ואתה יודע מה זה לגדל שלשה ילדים"

........למזלי אני יודע.