סיפור לחנוכה או "הסבון רצה לבכות"

תמיד קינאתי בכותבי הטורים השונים שמתחילים את הטור ב: "הקורא משה כתב לי מכתב בו הוא מתייחס לבעית הפרות הג'ינג'יות שהעלתי פה בבלוג, הנה לפניכם מכתבו של משה אותו אני מביא כלשונו......"

גם ככותב וגם כמישהו שהוא עצלן בבסיסו, זה ממש הגשמת חלום, גם למלא את "חובתי" בכתיבת פוסט וגם לא להשקיע.

דבר נוסף הוא שרציתי לכתוב פוסט חגיגי לחג חנוכה המתקרב. משהו חינוכי, משהו עם מוסר השכל. והנה כמאמר השיר "לפעמים חלומות מתגשמים". כמעט אמרתי "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים", אך לא אמרתי, שכן איני מתימר להיות צדיק.

השבוע הגיע אלי email מאהוד שבו ביקש ל"התייעץ" איתי בקשר לאיזו "בעיה" שיש לו עם חיותה. אני קורא את ה email ואני רואה שמתגשם לי חלום, ראשית הוא בהחלט שווה פרסום ושנית זה בעצם סיפור לחנוכה.

ראשית נביא את הדברים בשם אומרם:

הי נועם,

כבעל בלוג פופולארי העוסק בנפלאות חיינו, ומעלה מפעם לפעם סוגיות מעניינות כפי שהן נראות לך בעיניך החדות ומתורגמות במוחך השנון והחכם, ואף זוכה לתגובות מקוריות מכיוונים שונים ומגוונים, חשבתי שאתה אולי תוכל לפתור לי בעיה שמטרידה אותי זמן רב.

חשוב לי לדעת אם בכל בית, תמיד, אבל תמיד, רק אחד מבני הזוג (אם התשובה חיובית האם זה גם מאותו מין) הוא זה שפותח משחת שיניים חדשה ומחליף את סבון הרחצה שנגמר.

אני נכנס למתח בימיה האחרונים של משחת השיניים, הימים בהם אתה מקבצ'ץ' את השפופרת מלמטה למעלה ומגרד את שאריות המשחה כדי להצליח להשיג צחצוח נוסף. משסיימת אתה מחכה שבת זוגתך שנכנסת אחריך תבחין שהמשחה נגמרה, כאילו אין משחה בשפופרת, ותפתח שפופרת חדשה. אתה מחכה לבוקר שלמחרת, בו תפתח בהנאה את המשחה החדשה, ובהרגשת ניצחון וסיפוק תצחצח את השיניים, ובחיוך שילווה אותך כל היום תצא לעבודה.

אבל מעולם, כן מעולם לא קרה התרחיש הנ"ל. אני נכנס בבוקר למקלחת, מוצא את השפופרת זו שהשארתי אתמול בערב, והיא כאילו עבר עליה טנק מרכבה סימן ארבע, מחייכת אלי מזווית פיה המעוך וכאילו שולחת אותי להביא שפופרת חדשה.

אני כמובן לא נכנע ומצליח תוך הפעלת לחצים בכיוונים מתחלפים להפיק עוד כמה גרמים, ובדמיון רואה איך בערב אצחצח משפופרת החדשה שחיותה נאלצה לפתוח.

לא הלאה אותך יותר כי הסוף הרי ידוע, אני הוא זה שתמיד פותח את השפופרת החדשה.

כך גם עם סבון הרחצה. כשהוא מתחיל לאבד מגודלו מדי יום, נוצרת תחרות סמויה, מי יהיה הראשון שייכנע ויביא סבון חדש. תהליך היעלמות הסבון מתחילה במימד העובי. הוא לאט לאט נהייה יותר ויותר דק עד שיום אחד הוא נשבר. ואז לוקחים את השברים ומהדקים אותם ביחד ויוצרים מעין עוגייה קטנה וממשיכים להסתבן. ההנאה כבר מזמן לא קימת מהמקלחת, אבל זה הפרט השולי, אסור להיכנע, חייבים לסחוב עוד יום ועוד מקלחת ובפעם הבאה יהיה לנו סבון חדש, זה שהביאה חיותה.

גם עכשיו לא הלאה אותך יותר כי הסוף הרי ידוע, אני הוא זה שתמיד מביא סבון חדש.

חשבתי לדבר עם חיותה, אבל זה נראה נושא עדין שעלול להוביל למקומות לא רצויים, החלטתי להמשיך כך.

בימים אלו שחנוכה מתקרב הגעתי לתובנה ממש מוצקה - הסבא רבא רבא רבא של חיותה היה כנראה האחראי על כד השמן הקטן בבית המקדש ופשוט סחט אותו שמונה ימים. לא נס ולא בטיח.

נועם, אני מבין שככה זה ימשך עד מאה ועשרים, אבל אני חייב לדעת האם זו תופעה מוכרת או רק אצלנו בבית.

עד כאן מכתבו של אהוד כלשונו.

ראשית אהוד עשית טוב שפנית אלי, שכן כבן זוגה של מטפלת משפחתית (אני בתפקיד הרבנית שפוסקת הלכות) גם אני קצת מבין בעניין הזה. חוץ מזה במידת הצורך, אני תמיד יכול להתייעץ עם דאודי.

ואכן פניתי לדאודי, הוא חייך למשמע הבעיה ופסק בשפה האידית בה הוא פוסק הלכות "גיט גידוונט" ביטוי שמשמעותו המילולית היא "התפללת טוב", רוצה לאמור, אהוד הצלחת עם הגברת! או, אם זו הבעיה? תמשיך לחיות איתה עד 120 שנה. שכן את מעלותיה של זוגתך אנו מכירים שנים ולא כאן המקום לפרטן.

אך בכל אופן, אני רוצה קצת להרחיב בנושא.

אני תמיד מחפש את הדברים הקטנים, בהם אתה יכול לתת לבת זוג את הרגשת הנצחון הכל כך חשובה לה, (ומי כמוני מכיר את הזן הפולני הזה) והנה זימן לך הגורל מאבק, מינורי, לא באמת משמעותי בו אתה יכול לתת לחיותה לנצח, לצאת עם סיפוק גדול ולא לחפש עכשיו מאבקים אחרים. אני לא אומר "אל תיתן פייט" להפך צריך לתת פייט, שכן נצחון יותר מידי קל לא יביא את הסחורה. אבל זכית שאתה יודע איפה נכון וכדאי ל"הפסיד".

אצלי, אני "תמיד" (כאן חיה בטח תערער על ה"עובדות") מחדש את מלאי נייר הטואלט כשנגמר בשירותים שלנו, וזה תמיד קורה ב"משמרת" שלי, ופה אני מוכן להפסיד...

אגב, אהוד על תבין אותי לא נכון, אפשר לנצח במאבק על שפופרת משחת השיניים, אך כפי שאמרתי זה מיותר. למשל אתה יכול להכריז: "הגעתי למסקנה שצחצוח שיניים בלי משחה עדיף" ואז כל עוד יש משחה אתה משתמש כרגיל, ושהיא נגמרת אתה לא צריך להביא חדשה כי הכרזת שאתה בעצם לא צריך. מול אסטרטגיה כזו, גם צאצאית של מגלה "נס פך השמן" תרים ידיים. מה גם שזוגתך שחרדה לבריאות שינייך, כבר תדאג לשפורפרת חדשה.

אך כפי שכבר אמרתי, אני מייעץ לך להחליט להפסיד את המאבק עם פייט סביר. כמאמר הגשש "תיהיה גבר תשפיל את עצמך".

אגב, זה מזכיר לי את סבתא שלי שהייתה משאירה את השיניים בכוס מים למשך הלילה, תאר לך, בדור ההוא האישה עוד עלולה הייתה להגיד "קמת כבר? אז תרחץ לי בבקשה את השיניים" ואז כבר לא הייתה קיימת בעיית ה"קבצ'וץ'".

בשלב זה צריך להיזהר, לא ל"זייף" בפייט, כי הפולניות רגישות לזה.

בכל אופן חג חנוכה שמח, ד"ש לחיותה ונסיים בברכת שיניים צחורות ובריאות.