נושאים שלא מתאימים לשיחה בעמידה

אתם מכירים את זה כשאורחים אומרים שלום, ואחר כך ממשיכים לשוחח ארוכות בעמידה ליד הדלת.

אני אוהב אורחים ואוהב לשוחח בישיבה, אך העמידות ה"ארוכות" האלה וחוסר הוודאות מתי הם יגמרו, כבר לא מתאימות לי.

שיהיה ברור, שיחת פרידה ליד הדלת, צריכה להמשך לא יותר מדקות ספורות. אי אפשר לשאול ליד הדלת שאלה כמו "מה עובר עלייך?" כשהגברת הנשאלת עוד עלולה להגיד: "טוב בשביל תשובה הולמת צריך לחזור לשבת".

צריך לקבוע כמה כללים וכמה חוקים לגבי שיחות הפרידה בעמידה:

לא מתחילים בדיונים חופשיים על נושאים פילוסופיים כמו: "מה חשוב בחיים"

לא מתלוננים על הבעל, אלא אם זה המשך ישיר לנושאי תלונה שדובר בהם במשך הערב ולמען שלמות הדיון יש להוסיף איזה פריט מידע חדש.

לא מתחילים, רכילות על דמויות חדשות, אלא אם הם היו נוכחים ורק לפני חמש דקות הלכו ולכן לא יכולנו לדבר עליהם.

אחרי הנשיקות והחיבוקים, מותרים רק דברים מאוד, מאוד חשובים. מותר להזכיר את התספורת החדשה של ציפי אך ללא רקע היסטורי ורפואי.

לא מתכננים טיול חדש וגם לא נזכרים במעשיות מתקופת התיכון.

אם הפרידה כוללת ליווי למכונית, זה אפשרי רק אם המכונית חונה באותו רחוב.

אם בדרך עוברים דרך הגינה, אפשר להסב את תשומת לב האורחים לפרח חדש, אפשר גם להזכיר את המשתלה החדשה באזור, אך ללא צילומי אויר ומפות וללא סקירה משפחתית של הבעלים.

אם אחת החברות נזכרת שלא קיבלה את המתכון לעוגת השזיפים, לא להתחיל להכתיב בעמידה.

אפשר לספר חוכמה קטנה של ילד או נכד, אל לא לנתח את היחסים בן הילדים וחשוב מכל ליד הדלת לא מוציאים תמונות ולא מראים סרטוני וידיאו בנייד.

ולאוהבי הכדורגל, אפשר להגיד להתראות בדרבי אבל לא לנסות להבין איפה נשפכו המאה מיליון של מכבי.

אפשר להגיד בהצלחה לנבחרת, אך לא לנסות לשפר את ביצועיה ובוודאי לא לנסות להבין למה שלמה שרף "אוהב" את אברהם.

אם מישהו בכל אופן עובר על הכללים אפשר להגיד לו: "תשאיר משהו לפעם הבאה", או לחילופין: "בוא נחזור לשבת"