מפגשים
במלתחה
במלתחה
יום שישי, אחרי שסיימתי את תפקידי כסו - שף, קילפתי חמישה עשר גזרים ושש בטטות (היום מרק כתום), ומשא ומתן קצר עם חיה שבו הצלחתי לקבל דחייה של קניית ה"השלמות" בסופר לשבוע הבא, הלכתי לחדר כושר.
יום שישי, אחרי שסיימתי את תפקידי כסו - שף, קילפתי חמישה עשר גזרים ושש בטטות (היום מרק כתום), ומשא ומתן קצר עם חיה שבו הצלחתי לקבל דחייה של קניית ה"השלמות" בסופר לשבוע הבא, הלכתי לחדר כושר.
עליתי על המכונה, מצאתי בטלויזיה סרט עם בו דרק, שלא ראיתי או לא זכרתי שראיתי. אני אומר לכם מניסיון אישי, הכל יותר קל עם בו דרק. לא כל כך שמתי לב לתוכן, גם כי סיימתי את האימון לפני סוף הסרט, אבל היה יופי של אימון.
עליתי על המכונה, מצאתי בטלויזיה סרט עם בו דרק, שלא ראיתי או לא זכרתי שראיתי. אני אומר לכם מניסיון אישי, הכל יותר קל עם בו דרק. לא כל כך שמתי לב לתוכן, גם כי סיימתי את האימון לפני סוף הסרט, אבל היה יופי של אימון.
עשר דקות בג'קוזי, להרפייה ופיזור חומצת החלב שהצטברה בשרירים ואחר כך למקלחת. התקלחתי, התלבשתי, ארזתי את התרמיל נכנסתי לכפכפים, העברתי את המפתחות של האוטו לכיס ימין ואת אלה של הבית(כולל תיבת דואר-יום שישי צריך לבדוק דואר) לכיס שמאל, עמדתי לצאת מהמלתחות, הייתי כבר קרוב לדלת ואז השתלטה עלי התחושה של: "אולי שכחתי משהו?"
עשר דקות בג'קוזי, להרפייה ופיזור חומצת החלב שהצטברה בשרירים ואחר כך למקלחת. התקלחתי, התלבשתי, ארזתי את התרמיל נכנסתי לכפכפים, העברתי את המפתחות של האוטו לכיס ימין ואת אלה של הבית(כולל תיבת דואר-יום שישי צריך לבדוק דואר) לכיס שמאל, עמדתי לצאת מהמלתחות, הייתי כבר קרוב לדלת ואז השתלטה עלי התחושה של: "אולי שכחתי משהו?"
הסתובבתי לאחור, הסתכלתי לאזור הספסל, לידו התלבשתי, הוא היה ריק, עמדתי לצאת ואז נפגשו מבטינו. הוא היה פחות או יותר בן גילי, ראיתי אותו לא פעם, אך כמעט ולא החלפתי איתו מילה ואיני יודע מי הוא ומהו, מאלה שאני יודע שהוא חבר בפארק המים, מנידים בראש אומרים זה לזה שלום, שלום.
הסתובבתי לאחור, הסתכלתי לאזור הספסל, לידו התלבשתי, הוא היה ריק, עמדתי לצאת ואז נפגשו מבטינו. הוא היה פחות או יותר בן גילי, ראיתי אותו לא פעם, אך כמעט ולא החלפתי איתו מילה ואיני יודע מי הוא ומהו, מאלה שאני יודע שהוא חבר בפארק המים, מנידים בראש אומרים זה לזה שלום, שלום.
הוא חייך אלי בהבנה "הגיל, אה הגיל" הוא אומר לי "זה קורה לי יותר ויותר"
הוא חייך אלי בהבנה "הגיל, אה הגיל" הוא אומר לי "זה קורה לי יותר ויותר"
החזרתי לו חיוך.
החזרתי לו חיוך.
בכניסה למכון וויצמן
בכניסה למכון וויצמן
נסעתי למדרשת פיינברג במכון וויצמן למדע, ליום לימודים. בקשתי להיכנס עם המכונית.
נסעתי למדרשת פיינברג במכון וויצמן למדע, ליום לימודים. בקשתי להיכנס עם המכונית.
"לאן" שואל אותי איש הביטחון בשער המכון, בחור בשנות העשרים,
"לאן" שואל אותי איש הביטחון בשער המכון, בחור בשנות העשרים,
"למדרשת פיינברג" אני עונה ומוסף "אני סטודנט חדש".
"למדרשת פיינברג" אני עונה ומוסף "אני סטודנט חדש".
הבחור מסתכל עלי בהשתאות, לפי הגיל בתעודה המזהה, הקמטים והקרחת, אם הייתי צעיר בכמה שנים, יכולתי להיות אבא שלו, הוא בטח חושב לעצמו. לאט לאט הבעת פניו הופכת נינוחה ואני מבחין באיזה קצה של חיוך או אולי שביעות רצון מתפשטת על פניו והוא אומר, באופן הכי אמיתי שאפשר, "שיהיה בהצלחה".
הבחור מסתכל עלי בהשתאות, לפי הגיל בתעודה המזהה, הקמטים והקרחת, אם הייתי צעיר בכמה שנים, יכולתי להיות אבא שלו, הוא בטח חושב לעצמו. לאט לאט הבעת פניו הופכת נינוחה ואני מבחין באיזה קצה של חיוך או אולי שביעות רצון מתפשטת על פניו והוא אומר, באופן הכי אמיתי שאפשר, "שיהיה בהצלחה".
"תודה" אמרתי ונסעתי.
"תודה" אמרתי ונסעתי.