זקנה עם תקווה

היינו, אני וזוגתי שתחיה ,בטיול באנדלוסיה, עצרנו לשעה קלה בעיר על חוף הים, הבחנתי בהם כשישבנו בבית הקפה.

זוג זקנים אנגלי, הגבר ממוצע קומה, לחיים אדומות ,שיער דליל ולבן ברובו, אך עם מספיק שאריות כדי שנדע שפעם היה ג'ינג'י. קצת עודף משקל, הלך כשהוא נעזר בשני מקלות, לאט, צעדים קטנים ומדודים, גופו נשען קדימה, מכנסיים קצרים על לברכיו , שחשפו רגליים רזות ולבנות, הגב מוטה קדימה העומס על הידיים הישבן בולט לאחור. אחריו פוסעת אשתו ,מאוד נמוכה, רזה כפופת גו , לבושה בשימלת בד קלה עם כפתורים מלפנים, נעלי הליכה, שיער אפור לא מסודר, נעזרת במקל בודד. הזוג התקדם לעבר אותו בית קפה שבו ישבנו.

כדי להיכנס לבית הקפה ,היה צריך לרדת בשתי מדרגות. הזוג האנגלי התקדם בנחישות, היה ברור שהמדרגות יהוו בעיה, הגבר תמרן באיטיות עם המקלות. לאט ייצב את המקלות על המדרגה הנמוכה, אישתו עוקבת אחריו בדריכות נינוחה. שניהם לא הוציאו קול, הגבר התגבר על המדרגה הראשונה והוריד את המקלות למדרגה השנייה. לאחר מכן התקדם לעבר השולחן הקרוב. אישתו בזריזות יחסית ,פסעה אחריו והתיישבה מולו. המלצר הביא תפריטים והם שוחחו ביניהם. האישה, תוך כדי קריאת התפריט אמרה, ספק לעצמה ספק לבעלה "מעניין אם יש להם טוגנים".

כשחזרתי מהשירותים הם כבר ישבו נינוחים עם שתי כוסות בירה. וצלחת גדולה ובה אומלט ותפוחי אדמה מטוגנים.

נראו מרוצים ונינוחים .