המציאות האחרת

פגשתי אותם אצל חברים משותפים. כבני שישים, הילדים בשלבי יציאה מהבית והגבר כבר סופר את הימים עד הפנסיה. שניהם עובדים אצל מעסיקים ציבוריים. הגבר חייכני וחם האישה ניסתה לראות מעבר לפינה, מאלו שרוצות קצת כביסה יותר צבעונית, יותר מעניינת.

סיפרתי להם על הבלוג.

"על מה זה בדיוק?" היא שואלת.

ידעתי שאם אני אומר על כדורגל הפסדתי אותה. "את יודעת, על המציאות ומה שהיא יכלה להיות"

היא, לא עשו אותה באצבע, לא מתרשמת בקלות: "תפרט" היא אומרת

"תראי" אני אומר לה "בפוסט שלי את תופיעי כבלונדינית מהממת"

פניה אורו, "מתחיל להיות מעניין" היא מגיבה, נוטה קצת קדימה.

כנראה אני במסלול הנכון, רק לא לעשות טעויות ויש לי עוד שני קוראים קבועים.

"בפוסט, את יושבת מולי, עם מכנסונים קצרצרים ורגליים שמצדיקות אותם. כל פעם שאת משנה תנוחה הלב שלי מחסיר פעימה"

נראה לי שבת שיחי מרוצה, מעולם לא דמיינה שכך היא תופיע בספור "נו, נו" היא אומרת.

"תראי" אני אומר "זה עניין של מוזה, גם אני עוד לא יודע מה יבוא לי ואיך"

היא מרוצה "אנחנו נקרא את הבלוג ונחכה לקטע על הבלונדינית"

היא פונה לבעלה ואומרת "נראה לי שהבלוג מעניין"

אני כבר מבין את המסר וגם למה החלטתי שהיא בלונדינית מדהימה ואני מסכם: "גם בלונדינית מהממת וגם חכמה".

עכשיו היא באמת מרוצה.

ואני, מה שנותר לי לעשות זה להראות לבעלה איך למצוא את הבלוג.