דאודי

שואלים אותי מי זה דאודי?

האם המצאתי אותו?

רוב הדמויות המופיעות בבלוג (לא כולם), מקורם במציאות, לא תמיד באותו שם, צורה מין או דעה. ובקשר אלי, בכלל, כושר ההמצאה שלי די מוגבל.

לדאודי יש תכונה שזוכרים אותו. למשל, שואלת אותי אישה (בדרך כלל זה נשים) האם דאודי הוא אותו אחד שמרח לה קרם שיזוף באכזיב לפני קצת יותר מעשרים שנה. שכן זו מריחה שהיא לא שוכחת. אגב בעניין החופשה ההיא באכזיב, לפני עשרים וכמה שנים, אני עדיין מצפה ,לעוד כמה פניות.

ובכן יקירתי זה אותו דאודי. יצאנו לחופשה בקלאב - מד, עם הנשים, צרפו לנו לשולחן ארוחת הבוקר עוד ארבע בנות (הגילאים 20-25 למי שמתעניין). הארוחה היתה חמודה, דאודי ראיין את הבנות, הבנות ענו בשמחה. בכלל בענייני הומור ואוירה אין כמוהו.

דאודי והנשים ירדו לחוף, אני הצטרפתי לטיול אופניים לראש הנקרה (דאודי כנראה לא הדריך אותי מספיק, על מה באמת חשוב בחיים! ). כשחזרתי, מצאתי את הנשים שלנו, משוחחות בצד, את אחת מאותן שיחות נפש ארוכות ושטופות רגש ודמעות ואת דאודי יושב עם ארבעת הצעירות כשהן חשופות חזה, מרצה על חשיבות קרם ההגנה ומדגים את חידוש מריחת הקרם הנכונה, על גב אחת מהן.

אישה אחרת שואלת אותי, האם דאודי הזה למד באוניברסיטת תל אביב בתחילת שנות השבעים? כן, ניתן היה למצוא אותו בלובי של "נפתלי" או יושב בקפיטריה במרכזה של חבורת מעריצים.

פעם כשהלכנו לאכול יחד באוניברסיטה, הוא שם לב שסטודנטית נחמדה מאזינה לשיחתנו, אז כדי שיהיה לה יותר מעניין הוא התחיל לשנות את נושאי השיחה, היו לנו קודים לפיהם ידעתי שצריך להכנס לכוננות, כמו למשל כשהוא היה אומר: "אני אוהב את מכבי" משפט שהפך לאזעקה באוזני.

לפתע, ללא אזהרה מוקדמת הוא שואל: "מה אתה קונה לחתונה של אהוד וחיותה?".

"כרגיל צ'ק", אני אומר.

דאודי מוודא שהמצותת בהקשבה מלאה וממשיך "אני לוקח את חיותה ל...וכאן הוא זורק שם של מותג מטבחים שאני לא זוכר.....ואומר לה "תבחרי לך מטבח", יכולתי לראות כיצד הסטודנטית מאבדת לרגע את הנשימה....

גבר אחד מתעניין, אם מדובר באותו דאודי, אותו שאל במהלך חופשה באילת: "מה דעתך על הבחורה שעומדת ליד המציל?"

דאודי מסתכל אז על הבחורה ושואל את הבחור "אתה מתכוון לזו עם הטוסיק האגסי?"

"כן, כן"

"אתה רציני בקשר אליה?"

"כן, אבל ...."

"בחורצ'יק" אומר דאודי "רק לפי האחוריים, ("דער הינטן" , כמו שהוא נוהג לאמר בשפה האידית השגורה בפיו) אני אומר לך, זו הזדמנות של פעם בחיים! "

הבחור היום, אבא לשלשה ילדים מאותה גברת, עדיין מחפש את דאודי והוא מודה לו מאז יום יום.

מישהי שואלת, אם יכול להיות שבחור שמזכיר את דאודי קרא לה "ציפי" למרות ששמה בכלל מתילדה.

בהחלט יתכן, על מנת לפשט את הדברים ולהתכונן אולי למה שיבוא בעוד עשרים או שלשים שנה, דאודי קורא לכל הגברים "קובי" ולכל הנשים "ציפי". גבירתי, אין צורך להעלב אם דאודי קרא לך ציפי, זכית !

בכלל לדאודי יש תכונה שזוכרים אותו. ואם לא זוכרים אותו משתמשים בביטויים שלו בלי להרגיש. דאודי הוא מה שנקרא "לשונאי עממי".

הוא מקצר : "ליש" זה לישון, "מך" זה מכון כושר וכו'. שואלים אותי מה זה ואיפה נולד הביטוי "שיר ותרום", הביטוי בהשאלה כמובן ופירושו ללכת לשירותים. ואיפה נולד השימוש, בטיול באיטליה אחת החברות נזקקה לשרותים, בסוף מצאנו לה שירותים בחנות תיקים. היא נכנסה לשירותים ויצאה עם שני תיקים אותם קנתה בחנות, דאודי בתפקיד הקופירייטר קבע "שיר ותרום".

גברת אחרת שואלת מאיפה הביטוי "משאיות עברו פה"?

לפני שנים, מעשה שהיה כך היה, ליוויתי את דאודי לאסוף את זוגתו מבית ספר בגבעתיים, ממש ליד המכתש המפורסם. חיכינו במכונית בחניה כפולה, מה שהיצר את הכביש למעבר מכוניות. אישתו היתה צריכה לצאת בכל רגע, איזה גברת במכונית מהססת ומעכבת את התנועה, כי לדעתה לא תצליח לעבור במעבר הצר שנותר בכביש, דאודי יוצא אליה ואומר: "גבירתי, משאיות עברו פה". מאז הביטוי השתרש בתרבות הישראלית.

לעיתים רחוקות דאודי נכשל כאחד האדם, אבל זה רק מכיוון שלקח על עצמו משימה גדולה מדי. בצעירותינו, על מנת לשפר את האטרקטיביות שלי בעיני נשים, הוא החליט ללמד אותי לשיר (הוא בטח חשב על סרנדה מתחת לחלון). אחרי ערב שלם של נסיונות, החלטנו יחד להודות בכישלון ולהפסיק את הניסוי. לימים, ידידה שהכרתי, מוזיקאית וזמרת מחוננת הציעה ללמד אותי לשיר, סרבתי, והסברתי לה "אם דאודי לא הצליח, אין טעם, המצב כנראה אבוד".

בענין זה, אני נזכר באחיין שלי יותם, שהיה כבן שלוש, פנה אלי בחנוכה באמצע טקס הדלקת הנרות המשפחתי "דוד נעם, אתה יודע שאתה מזייף?" אמרתי לו "אני יודע, זו בעיה רפואית, שאפילו דאודי לא הצליח לפתור"

דאודי כמובן לא רופא, אבל כשיש במשפחה איזה בעיה רפואית ואומרים שצריך 2nd opinion"", חיה אומרת בצחוק "אולי תפנה לדאודי" ואז אני כמובן עונה "דאודי הוא תמיד בשבילי The 1st opinion ".

ומשהו בנימה אישית, כשהכרתי את חיה וניסיתי להסביר לה עד כמה אני אוהב אותה, אמרתי לה, שהיא מזכירה לי שני אנשים שאני מאוד אוהב, את אבא שלי ואת דאודי. באותו זמן לא נראה היה שהיא התרשמה. לימים גם היא הבינה את גודל המחמאה.