בקור ביפן
אתם צריכים להכיר את אברום (לא בורג), לא בדיוק איש הי-טק טיפוסי, 120 ק"ג מפוזרים על 185 ס"מ (במשא ומתן בינינו הוא מתעקש שאכתוב של שרירים- אני כותב ,תחת מחאה קלה). כפי שאתם מבינים אברום אוהב לאכול והכל. היינו צוחקים שאת העוף הוא אוכל עם העצמות, לא משאיר כלום בצלחת.
אתם צריכים להכיר את אברום (לא בורג), לא בדיוק איש הי-טק טיפוסי, 120 ק"ג מפוזרים על 185 ס"מ (במשא ומתן בינינו הוא מתעקש שאכתוב של שרירים- אני כותב ,תחת מחאה קלה). כפי שאתם מבינים אברום אוהב לאכול והכל. היינו צוחקים שאת העוף הוא אוכל עם העצמות, לא משאיר כלום בצלחת.
לפני מספר שנים נסע במסגרת העבודה ליפן. האוכל השונה, הלחץ של הנסיעה או אולי הכמויות (כפי שאמרתי לא בדיוק מודל לאנורקסיה) הביאו אותו למצב של עצירות. שלשה, ארבע ימים ואין יוצא. אברום לא הבן אדם שיקלקל את התיאבון בגלל זה, הוא ממשיך לאכול, זו לא סיבה להפסיד הזדמנות לטעום מאכלים חדשים.
לפני מספר שנים נסע במסגרת העבודה ליפן. האוכל השונה, הלחץ של הנסיעה או אולי הכמויות (כפי שאמרתי לא בדיוק מודל לאנורקסיה) הביאו אותו למצב של עצירות. שלשה, ארבע ימים ואין יוצא. אברום לא הבן אדם שיקלקל את התיאבון בגלל זה, הוא ממשיך לאכול, זו לא סיבה להפסיד הזדמנות לטעום מאכלים חדשים.
אבל, העצירות מטרידה, אני לא יודע אם מישהו מכם סבל מעצירות, אחרי ימים אחדים היא ממלאת לכם את המוח, אתם לא יכולים להתרכז, כל נפיחה מעוררת תקוות עצומות כול כולכם מרוכזים בדבר אחד.
אבל, העצירות מטרידה, אני לא יודע אם מישהו מכם סבל מעצירות, אחרי ימים אחדים היא ממלאת לכם את המוח, אתם לא יכולים להתרכז, כל נפיחה מעוררת תקוות עצומות כול כולכם מרוכזים בדבר אחד.
באותו יום, המשלחת הוזמנה למסעדת יוקרה, הנושא עלה בשיחה. איך אפשר שלא, אברום לא מאלה שניתן להתעלם מהם והוא סבל. היפנים המליצו על מרק מסוים ושתייה מסוימת ואברום היה ממושמע.
באותו יום, המשלחת הוזמנה למסעדת יוקרה, הנושא עלה בשיחה. איך אפשר שלא, אברום לא מאלה שניתן להתעלם מהם והוא סבל. היפנים המליצו על מרק מסוים ושתייה מסוימת ואברום היה ממושמע.
פתאום, אברום מתחיל להרגיש איזה התפתחות באזור הבטן, בתחילה בקול ענות חלושה, הלחץ מתפתח ויש לנו לחץ אמיתי במקום הנכון.
פתאום, אברום מתחיל להרגיש איזה התפתחות באזור הבטן, בתחילה בקול ענות חלושה, הלחץ מתפתח ויש לנו לחץ אמיתי במקום הנכון.
אברום הולך במהירות לשירותי המסעדה, ומשתחרר, מה זה משתחרר, עד היום כשהוא נזכר באותו רגע משחרר, הוא נרגע ותחושת רפיון נעימה מתפשטת בגופו. אם אברום הוא היום אדם אופטימי, מי יודע אולי זה בזכות אותו שחרור מזכך.
אברום הולך במהירות לשירותי המסעדה, ומשתחרר, מה זה משתחרר, עד היום כשהוא נזכר באותו רגע משחרר, הוא נרגע ותחושת רפיון נעימה מתפשטת בגופו. אם אברום הוא היום אדם אופטימי, מי יודע אולי זה בזכות אותו שחרור מזכך.
איזה הרגשת התרוממות, לא נפליג בתיאורים. רק אומר שלא היה ולא יהיה כדבר הזה.
איזה הרגשת התרוממות, לא נפליג בתיאורים. רק אומר שלא היה ולא יהיה כדבר הזה.
מגיעים לסוף התהליך, מחפשים איפה שוטפים את האסלה, איפה מורידים את מים. אברום, מהנדס מוכשר, לא מצליח להוריד את המים. הוא טוען שהייתה תקלה. כאן אני נמנע מלהרחיב, מכיוון שהוא הביא את הסיפור, לא אתעקש על כך שאולי היה שם כפתור מסתורי שלא ראה.
מגיעים לסוף התהליך, מחפשים איפה שוטפים את האסלה, איפה מורידים את מים. אברום, מהנדס מוכשר, לא מצליח להוריד את המים. הוא טוען שהייתה תקלה. כאן אני נמנע מלהרחיב, מכיוון שהוא הביא את הסיפור, לא אתעקש על כך שאולי היה שם כפתור מסתורי שלא ראה.
הריח לא עלינו, אני לא רוצה להיכנס לתיאוריה של עצירות, אבל לדעת אברום, הריח ביחס ישר לכמות החומר ולאורך העצירות. בינתיים יש רחשים ורעשים מעבר לדלת. עוד מישהו מחכה לשירותים.
הריח לא עלינו, אני לא רוצה להיכנס לתיאוריה של עצירות, אבל לדעת אברום, הריח ביחס ישר לכמות החומר ולאורך העצירות. בינתיים יש רחשים ורעשים מעבר לדלת. עוד מישהו מחכה לשירותים.
מה עושים ? היפנים קצת רגישים לניקיון וריחות, עם הכפפות הלבנות וכל הטקסים. איך הוא משאיר להם את ה"ירושה" הזאת. לאחר חשיבה קצרה, כי זאת בעיה שהזמן לא פותר אלה מגביר (הריח רק עולה). במסקנה שהיא שילוב של לוגיקת בוגר הטכניון מצד אחד ושרידות של חייל גולני מצד שני. אברום פותח את הדלת, מתעלם מהיפני המצוחצח, בחליפת מעצבים, שעומד בפתח, ובמהירות שיא חוזר ומתמזג עם השולחן שלו, מנסה להעלים את ה 185 ס"מ על 120ק"ג.
מה עושים ? היפנים קצת רגישים לניקיון וריחות, עם הכפפות הלבנות וכל הטקסים. איך הוא משאיר להם את ה"ירושה" הזאת. לאחר חשיבה קצרה, כי זאת בעיה שהזמן לא פותר אלה מגביר (הריח רק עולה). במסקנה שהיא שילוב של לוגיקת בוגר הטכניון מצד אחד ושרידות של חייל גולני מצד שני. אברום פותח את הדלת, מתעלם מהיפני המצוחצח, בחליפת מעצבים, שעומד בפתח, ובמהירות שיא חוזר ומתמזג עם השולחן שלו, מנסה להעלים את ה 185 ס"מ על 120ק"ג.
כך, כשהוא חצי שכוב על הכיסא, כדי שלא יזוהה. הוא רואה את היפני המהודר, מבועט, עם פרצוף שעבר חוויה איומה, הבעת שאט נפש קיצונית על פניו, חוטף את התיק שלו מאיזה שולחן ובורח מהמסעדה, כל עוד רוחו בו, כאילו רדפו שד.
כך, כשהוא חצי שכוב על הכיסא, כדי שלא יזוהה. הוא רואה את היפני המהודר, מבועט, עם פרצוף שעבר חוויה איומה, הבעת שאט נפש קיצונית על פניו, חוטף את התיק שלו מאיזה שולחן ובורח מהמסעדה, כל עוד רוחו בו, כאילו רדפו שד.