ארוחת בוקר בנמל תל אביב
קבעתי עם מספר חברים להיפגש לארוחת בוקר בנמל תל אביב, צר לי, אך אני חייב, כבר בפתיחה, לסנכרן ציפיות. זה לא פוסט על בקורת מסעדות (ארוחת הבוקר בנמרוד באמת מומלצת) וזה לא פוסט על חברים (למרות שזה הדבר הכי טוב בחיים אחרי משפחה)
קבעתי עם מספר חברים להיפגש לארוחת בוקר בנמל תל אביב, צר לי, אך אני חייב, כבר בפתיחה, לסנכרן ציפיות. זה לא פוסט על בקורת מסעדות (ארוחת הבוקר בנמרוד באמת מומלצת) וזה לא פוסט על חברים (למרות שזה הדבר הכי טוב בחיים אחרי משפחה)
כותבי פוסטים, קצת כמו סופרים (סלחו לי על ההשוואה המעט יומרנית) הם קצת כמו מרגלים, שכן, כל מה שקורה סביבם יכול להיות חומר לפוסט הבא.
כותבי פוסטים, קצת כמו סופרים (סלחו לי על ההשוואה המעט יומרנית) הם קצת כמו מרגלים, שכן, כל מה שקורה סביבם יכול להיות חומר לפוסט הבא.
לפעמים, ואני בהחלט שמח, מישהו אומר משהו שנון, מעניין, מצחיק ואז יש פאוזה ומישהו אחר פונה אלי ואומר "תגיד, זה לא חומר לפוסט?" , הרבה פעמים זה אכן חומר לפוסט. ואני את החומרים לוקח מהחיים, קצת משנה, קצת מוסיף, מגביה נמוכים, מרפא פצועים, קצת פוטושופ של הסיפור ומביא אותו לשיפוטכם.
לפעמים, ואני בהחלט שמח, מישהו אומר משהו שנון, מעניין, מצחיק ואז יש פאוזה ומישהו אחר פונה אלי ואומר "תגיד, זה לא חומר לפוסט?" , הרבה פעמים זה אכן חומר לפוסט. ואני את החומרים לוקח מהחיים, קצת משנה, קצת מוסיף, מגביה נמוכים, מרפא פצועים, קצת פוטושופ של הסיפור ומביא אותו לשיפוטכם.
אצלי בפוסט, הקמטים פחות עמוקים, אנשים מדברים ואפילו מקשיבים, ובעיות נשכחות או נפתרות.
אצלי בפוסט, הקמטים פחות עמוקים, אנשים מדברים ואפילו מקשיבים, ובעיות נשכחות או נפתרות.
וכשמישהו, ברגע של חולשה, אומר איזה שטות, אני מרגיע "זה לא לבלוג". פעם, יצאנו לשייט, היאכטה קצת התנדנדה והחברה רצו לקפוץ לשחייה, מישהו הציע אולי נטיל עוגן? אוגו הסתכל עליו בגערה, "כאן? כשהעומק מעל עשרים מטרים" השואל הסתכל עלי בחיוך מבויש , "בסדר" הרגעתי אותו "זה לא לבלוג".
וכשמישהו, ברגע של חולשה, אומר איזה שטות, אני מרגיע "זה לא לבלוג". פעם, יצאנו לשייט, היאכטה קצת התנדנדה והחברה רצו לקפוץ לשחייה, מישהו הציע אולי נטיל עוגן? אוגו הסתכל עליו בגערה, "כאן? כשהעומק מעל עשרים מטרים" השואל הסתכל עלי בחיוך מבויש , "בסדר" הרגעתי אותו "זה לא לבלוג".
הגענו למסעדה, תהליך בחירת השולחן היה קצר יחסית (עם חיה זה יותר מסובך, יש עוד פרמטרים להחלטה חוץ מהשמש למשל מיקום המזגן, זוויות ראיה ורגישות לכוסברה), הגענו לשולחן והתיישבנו.
הגענו למסעדה, תהליך בחירת השולחן היה קצר יחסית (עם חיה זה יותר מסובך, יש עוד פרמטרים להחלטה חוץ מהשמש למשל מיקום המזגן, זוויות ראיה ורגישות לכוסברה), הגענו לשולחן והתיישבנו.
שי אומר לי "בו נתחלף במקומות"
שי אומר לי "בו נתחלף במקומות"
"ברצון, אני עונה" בכל אופן מופתע קצת, אני שואל "למה?"
"ברצון, אני עונה" בכל אופן מופתע קצת, אני שואל "למה?"
שי עונה: "כי משפחת הנושא של הפוסט הבא שלך יושבים מולי, מכאן תיהיה לך תצפית יותר טובה"
שי עונה: "כי משפחת הנושא של הפוסט הבא שלך יושבים מולי, מכאן תיהיה לך תצפית יותר טובה"
אנחנו מחליפים מקומות, ואני רואה שלשה מסבים לשולחן, אמא בשנות החמישים, אישה נאה, מוטרדת, הבת כנראה בשנות העשרים כעוסה משהו והאב גבר גבוה, מטופח, רגוע, ידו בתנועת ליטוף מרגיעה על ראשה של הבת.
אנחנו מחליפים מקומות, ואני רואה שלשה מסבים לשולחן, אמא בשנות החמישים, אישה נאה, מוטרדת, הבת כנראה בשנות העשרים כעוסה משהו והאב גבר גבוה, מטופח, רגוע, ידו בתנועת ליטוף מרגיעה על ראשה של הבת.
לפי התכולה של השולחן, אני מבין שהבת והאם הגיעו קודם והזמינו ארוחת בקר משותפת, האב הגיע אחריהם והזמין קפה בלבד. עכשיו אני משלים לעצמי את הפרטים החסרים ...
לפי התכולה של השולחן, אני מבין שהבת והאם הגיעו קודם והזמינו ארוחת בקר משותפת, האב הגיע אחריהם והזמין קפה בלבד. עכשיו אני משלים לעצמי את הפרטים החסרים ...
המצב הולך ומתבהר לי, בני הזוג כנראה נפרדו לאחרונה, הבת גרה עם האם, עד שתסתדר אחרי הלימודים. אמא ובת גרות יחד תוצאה די ברורה- ריב, על תקציב, על מה מותר ומה אסור, על החבר החדש ועל העדיפויות בחיים. והאב, מה הוא עושה כאן? אולי נקרא או הוזעק להרגיע. זה הסיפור?
המצב הולך ומתבהר לי, בני הזוג כנראה נפרדו לאחרונה, הבת גרה עם האם, עד שתסתדר אחרי הלימודים. אמא ובת גרות יחד תוצאה די ברורה- ריב, על תקציב, על מה מותר ומה אסור, על החבר החדש ועל העדיפויות בחיים. והאב, מה הוא עושה כאן? אולי נקרא או הוזעק להרגיע. זה הסיפור?
למה הוא לא הזמין כלום, רק קפה? אולי כי הוא ממהר, או שכבר אכל ארוחת בוקר, יתכן, שהוא הוזעק באופן בהול ("זו גם הבת שלך למיטב ידיעתי"), ללא התרעה מוקדמת וכבר היה אחרי ארוחת בוקר. אולי הוא כבר אחרי ארוחת בוקר כי "לינה וארוחת בוקר" זה הסידור הזמני שלו, או אולי זאת השיטה של החברה החדשה לתת לו הרגשה של בית. האב מן הסוג הרזה הזה, בטח יש לו עוד שעתיים פגישה לארוחת צהריים והוא לא רוצה להגיע שבע?
למה הוא לא הזמין כלום, רק קפה? אולי כי הוא ממהר, או שכבר אכל ארוחת בוקר, יתכן, שהוא הוזעק באופן בהול ("זו גם הבת שלך למיטב ידיעתי"), ללא התרעה מוקדמת וכבר היה אחרי ארוחת בוקר. אולי הוא כבר אחרי ארוחת בוקר כי "לינה וארוחת בוקר" זה הסידור הזמני שלו, או אולי זאת השיטה של החברה החדשה לתת לו הרגשה של בית. האב מן הסוג הרזה הזה, בטח יש לו עוד שעתיים פגישה לארוחת צהריים והוא לא רוצה להגיע שבע?
והאימא, מה היא צריכה את האקס שלה בתור האביר המושיע? אולי, היא עדיין מקווה שיחזור? אולי היא צריכה קצת שק חבטות שיקבל את זה באהבה, רק כדי שהפשרה בסוף תהיה "סבירה" ?
והאימא, מה היא צריכה את האקס שלה בתור האביר המושיע? אולי, היא עדיין מקווה שיחזור? אולי היא צריכה קצת שק חבטות שיקבל את זה באהבה, רק כדי שהפשרה בסוף תהיה "סבירה" ?
והבת, מה היא חושבת? האם האבא שהזמינה באמת יכול להרגיע? או שרצתה להרגיש שוב הרגשה של משפחה לרגע? או שכל הריב מקורו בזה שהבת, רצתה לתת להורים הזדמנות לאיחוד עבור מטרה משותפת.
והבת, מה היא חושבת? האם האבא שהזמינה באמת יכול להרגיע? או שרצתה להרגיש שוב הרגשה של משפחה לרגע? או שכל הריב מקורו בזה שהבת, רצתה לתת להורים הזדמנות לאיחוד עבור מטרה משותפת.
יש לי הרבה סימני שאלה ?
יש לי הרבה סימני שאלה ?
יכולתי כמובן להעלות את הנושא לדיון בפורום ארוחת הבוקר, דאודי ואבי היו בוודאי שמחים לעזור, אבל החלטתי, להמשיך לפטפט עם החברים בענייני, פוליטיקה, כדורגל וסתם דיבורים.
יכולתי כמובן להעלות את הנושא לדיון בפורום ארוחת הבוקר, דאודי ואבי היו בוודאי שמחים לעזור, אבל החלטתי, להמשיך לפטפט עם החברים בענייני, פוליטיקה, כדורגל וסתם דיבורים.
חוץ מזה, אם אתקע בפענוח הסיפור או יחסרו לי פרטים, תמיד אוכל להתייעץ עם שי, הוא יזם את הנושא אז גם לו יש קצת אחריות.
חוץ מזה, אם אתקע בפענוח הסיפור או יחסרו לי פרטים, תמיד אוכל להתייעץ עם שי, הוא יזם את הנושא אז גם לו יש קצת אחריות.