מזרז או סבלני

פגשתי אותו ברחוב, נראה קצת תימהוני, שלף את האצבע המורה ונגע לי בחזה, קצת נדיר בתקופת הקורונה ושאל בהחלטיות: "מזרז או סבלני?"

לא ידעתי על מה מדובר.

כל החיים עברו לי בראש.

תמיד ראיתי מטרה מול העיניים.

היום, בתקופת הפנסיה אני הרבה יותר שליו.

החלטתי לענות: "פעם הייתי מזרז, היום אני סבלני."

הסתכל עלי בתמיהה, הוא לא אהב את התשובה.

הסתובב, נטה ללכת, כאילו איבד עניין, אחר כך שוב הסתובב ואמר: "זה לא קורה, אין גם וגם, זה כמו דלת, או שהיא פתוחה או שהיא סגורה"

איבדתי קצת סבלנות: "על מה אתה מדבר?"

הסתכל עלי, כאלו אני הראשון שלא מבין את השאלה.

חכך בדעתו ובסוף החליט להסביר.

"אתה עושה תה?"

"כן!"

המשיך: "משקית?"

עניתי: "לרוב משקית"

נשם עמוקות: "שים לב טוב!" בחן את הקשבתי והמשיך: "אחרי שאתה שם את שקית התה במיים רותחים, אתה מחכה בסבלנות עד שהמים מקבלים את הצבע הנכון, כלומר הטיפוס הסבלני. או משחק עם השקית למעלה, למטה ולצדדים כדי לזרז את התהליך."

הרכנתי את הראש: "אני מזרז!"

הסתכל עלי, כמו פסיכולוג במטופל אחרי שנים של פגישות ואמר: "לפחות עכשיו אנחנו יודעים מי אתה!"

תגובות - רשמו תגובה, לחצו שליחה ובצעו ריענון