סיפורי ילדים

סבתא נחמה הזמינה אותנו לארוחת ערב. לא נלאה אותכם בפרטים, נסתפק בזה שאת המנה העיקרית מזמינים ב take away ממסעדה בסביבה.

יאיר "התנדב" לרכז את ההזמנה, כשהוא מוסר בטלפון את כרטיס האשראי ואת ההזמנה על השם של סבתא, כמובן.

יאיר מגיע למסעדה לאסוף את הכבודה, הוא מודיע שהגיע וממתין שיקראו לו כשההזמנה תהיה מוכנה.

שימו לב, יאיר מרגיש לא כל כך נח עם כרטיס האשראי של סבתא. ראשית, מכירים קצת את סבתא במסעדה ועוד יכולה להיות לו אי נעימות בעניין ה"התחזות".

יאיר מנתח את ה"סיכונים" האפשריים. מצד אחד הסיכון ב"התחזות", מצד שני כמאמר הפתגם "הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק", הרי מטרת המסעדה בעיקרה היא לבצע את העסקה ולקבל את התשלום בכרטיס האשראי.

לאחר מספר דקות הוא שומע ברמקול: "הבחור שם בפינה, אתה נחמה?".

יאיר הנבוך מתקרב, עם כרטיס האשראי של סבתא ביד, ומסנן בקול שקט: "כל חיי אני מסתדר איכשהו עם השם הזה, אתה חייב לצעוק אותו כאן בקול רם?"

הבחור בדלפק , נבוך משהו: "סליחה, סליחה, רק תחתום פה בבקשה"

אני רואה שכתבתי רק על יאיר, כדי שאבנר ואלון לא ירגישו רע, הנה סיפור שאבנר הזכיר לי במהלך ליל הסדר השנה.

אבנר נזכר באירוע שהתרחש כשהוא היה כבן תשע ואלון כבן שש. באחד השבתות הוא התעורר ראשון מהבנים הגיע אלינו למיטה והתכרבל ביני ובין חיה, נעלם בינינו מתחת לשמיכה.

כעבור זמן קצר נשמע דשדוש רגליים קטנות, מופיע אלון ואומר "אבא אני חושב שהיתה פריצה בבית"!

את אלון צריך לקחת ברצינות, כמה שנים קודם לכך, כשהיה כבן שנתיים, הוא, בערנותו הציל את הבית משריפה בחנוכה. מכיון שלא התחשק לי לקום מהמיטה, והפעם העניין לא נראה לי רציני, אמרתי לו "תעשה סיור בבית ותראה מה חסר".

אלון יסודי כדרכו, עובר בין החדרים וחוזר אלינו.

"מה חסר?" אני שואל.

אלון עונה ברצינות תהומית: "חסרים שני דברים: הדיסקט של מכסחי השדים ואבנר"

"טוב", עניתי, "את אבנר מצאנו, אתה יכול להצטרף למיטה"

....ולמען הדיוק ההיסטורי את "מכסחי השדים" אבנר החביא יום קודם.