שיחה עם דייג
נסענו להליכה על חוף הדרומי של אשדוד. כאן אני לוקח אויר, שכן בינתיים חיה תספר לכם שאפשר לעשות שם הליכה יפה, מתאימה ליום יפה בחורף, בין הדייגים לשאריות ניילונים, בחוף פרוע עד ניצנים.
נסענו להליכה על חוף הדרומי של אשדוד. כאן אני לוקח אויר, שכן בינתיים חיה תספר לכם שאפשר לעשות שם הליכה יפה, מתאימה ליום יפה בחורף, בין הדייגים לשאריות ניילונים, בחוף פרוע עד ניצנים.
לאחר כמה מאות מטרים, חיה החליטה להשאיר את הנעליים שהכבידו עליה, אצל אחד הדייגים, מבוגר עם סווטשירט אדום.
לאחר כמה מאות מטרים, חיה החליטה להשאיר את הנעליים שהכבידו עליה, אצל אחד הדייגים, מבוגר עם סווטשירט אדום.
"אפשר להשאיר את הנעליים?" חיה שואלת.
"אפשר להשאיר את הנעליים?" חיה שואלת.
הוא ענה במין "הן" שהיה בו יותר תנועת ראש ממילים.
הוא ענה במין "הן" שהיה בו יותר תנועת ראש ממילים.
הלכנו לכוון דרום, אחרי כארבעים דקות החלטנו לחזור. בדרך הלוך קיבלתי תקציר על הבת דודה של ציפי מהפילטיס, החברה של שושי מהעבודה והאחות של המוכרת במרכז המסחרי שהתגרשה. החומר נגמר, וראיתי שחיה התחילה להתעניין בצדפים וחיות אחרות, החלטנו להפרד כידידים ולהפגש באוטו.
הלכנו לכוון דרום, אחרי כארבעים דקות החלטנו לחזור. בדרך הלוך קיבלתי תקציר על הבת דודה של ציפי מהפילטיס, החברה של שושי מהעבודה והאחות של המוכרת במרכז המסחרי שהתגרשה. החומר נגמר, וראיתי שחיה התחילה להתעניין בצדפים וחיות אחרות, החלטנו להפרד כידידים ולהפגש באוטו.
הגברתי קצב. בשלב זה מה שעיניין אותי זה לראות כמה דקות לוקחת הדרך חזרה והבקבוק מים שחיכה לי באוטו.
הגברתי קצב. בשלב זה מה שעיניין אותי זה לראות כמה דקות לוקחת הדרך חזרה והבקבוק מים שחיכה לי באוטו.
הלכתי כשאני נהנה מהעוברים והשבים, הסימנים שעשיתי בדרך הלוך עוברים, לפי השעון אני הולך לעשות שיא יסוד להלכים מבוגרים בדרום אשדוד.
הלכתי כשאני נהנה מהעוברים והשבים, הסימנים שעשיתי בדרך הלוך עוברים, לפי השעון אני הולך לעשות שיא יסוד להלכים מבוגרים בדרום אשדוד.
הבחנתי בכתם אדום מרחוק ונזכרתי בדייג ששומר על הנעליים. כשהתקרבתי הדייג היה בשלבי התקפלות, כשמידי פעם הגניב מבט דרומה כדי לראות אם "הגברת של הנעליים" מגיעה. שהתקרבתי ראיתי את הסל הארוז, החכה המקופלת ושליחת מבט דרומה תוך כדי שטיפת הרגליים במי הים.
הבחנתי בכתם אדום מרחוק ונזכרתי בדייג ששומר על הנעליים. כשהתקרבתי הדייג היה בשלבי התקפלות, כשמידי פעם הגניב מבט דרומה כדי לראות אם "הגברת של הנעליים" מגיעה. שהתקרבתי ראיתי את הסל הארוז, החכה המקופלת ושליחת מבט דרומה תוך כדי שטיפת הרגליים במי הים.
"זה בסדר" פניתי אליו "הנעליים של אישתי"
"זה בסדר" פניתי אליו "הנעליים של אישתי"
"לא נעים" לא רציתי להשאיר את הנעליים "רואים שהם מיוחדות"
"לא נעים" לא רציתי להשאיר את הנעליים "רואים שהם מיוחדות"
"כן" אני אומר "אשתי, נעליים זה המומחיות שלה"
"כן" אני אומר "אשתי, נעליים זה המומחיות שלה"
"ככה להשאיר נעליים לזרים"
"ככה להשאיר נעליים לזרים"
"מה לעשות, היא שוכחת את עצמה"
"מה לעשות, היא שוכחת את עצמה"
"בכל אופן" הוא ספק מתלונן "זמן של אנשים זרים"
"בכל אופן" הוא ספק מתלונן "זמן של אנשים זרים"
"מה זרים" אני אומר לו "שמרת על הנעליים של אישתי, אתה כבר משפחה"
"מה זרים" אני אומר לו "שמרת על הנעליים של אישתי, אתה כבר משפחה"
כבן משפחה, השיחה נעשית יותר אינטימית:"נשים, נשים,...." הוא ספק נאנח, ספק מחייך.
כבן משפחה, השיחה נעשית יותר אינטימית:"נשים, נשים,...." הוא ספק נאנח, ספק מחייך.
נראה לי שהבנתי אותו.
נראה לי שהבנתי אותו.