קול השם

קבועי שמות הנשמה כנגד אותיות שם י-ה-ו-ה

הנה אות א' תורֶה על למעלה מהשכל, מלשון פלא דהיינו מעל לעולם, אשר ראשית סיפור בריאתו החל מ אות ב'.

והנה תיבת אד"ר תורֶה על חיבור למעלה מהשכל באות א', עם השכל באותיות ד"ר, שהרי אם הבנים שהיא בינה היא שמחה, אבל בתוספת הלמעלה מהשכל הוא ריבוי השמחה.

מקום ארון אינו מן המדה

בביאור זה ידבר בשלושה מצבי מקום, מהות עניין מקום, מקום בתוספת א', ועניין במקום בתוספת ב'.

הנה ידוע לפי המובא בספרים הקדושים כי מקום הוא סכום אותיות שם י-ה-ו-ה אשר כל אחת היא בחזקת שניים כך.

הנה כפל ריבועי יורה על התכללות, כדי להבין על איזה התכללות אנו מדברים. נתבונן בשתי דרכים.

דרך ראשונה הנה שם הויה מספרו כ"ו, ובמילוי כ"ף ו"ו, הנה ראשי תיבות כ"ו = י-ה-ו-ה, וסופי א-להים. לכן נוכל להסיק לפי דרך ראשונה כי מקום הוא תוצאה של התכללות שם י-ה-ו-ה עם שם א-להים.

דרך שניה הנה שם מ"ה שהוא שם הויה במילוי א' כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. אם נוסיף אות א' שציורו י' למעלה, ו' באמצע, ו י' למטה, 10 + 6 + 10 = 26 = י-ה-ו-ה = כ"ו, תצא תיבת מאה אשר משמעותה 100 המייצגת את שם הויה, והיא מיוצגת באות ק'. הנה מילוי אות ק"וף הוא פ"ו = א-להים, ואות קו"ף = מקום = 186, יוצא כי ה100 מתוך 186 מיצג את שם י-ה-ו-ה, ואילו 86 מתוך 186 מורה על שם א-להים, אשר שניהם, שם י-ה-ו-ה ו א-להים מתכללים, ב186 = מקום. והנה גם כאן נוכל לומר כי מקום הוא תוצאה של התכללות שם י-ה-ו-ה עם שם א-להים.

מקום ארון אינו מן המדה, הנה עניין מקום הארון אינו מן המדה הוא עניין הנס ושדוד הטבע שהוא התגברות שם י-ה-ו-ה שהוא למעלה מן הטבע, על שם א-להים = הטבע = 86, וכפי שהיה בקדש הקודשים, שמקום הארון לא נחסר ממידת קודש הקודשים. וכן מעין זה היה במתן תורה ובקריעת ים סוף.

הנה בקריאת ים סוף נאמר "קפאו תהומות", הנה קפאו = מקום + א', אשר הא' מורה על התגברות שם י-ה-ו-ה אלופו של עולם, ואשר שציורו י' למעלה, ו' באמצע, ו י' למטה, 10 + 6 + 10 = 26 = י-ה-ו-ה = כ"ו.

ב-מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד. הנה בעלי תשובה היו שרויים בטבע העולם אשר תחילת בריאתו היתה באות ב' בראשית ברא, אך הם בפעולתם לא שידדו את הטבע = א-להים, על ידי הגברת שם י-ה-ו-ה שהוא למעלה מן הטבע, אלא החדירו את קדושת שם י-ה-ו-ה בתוך הטבע, על כן הם נקראים בעלי תשובה, בעלי = י-ה-ו-ה + א-להים = 112.

והנה על מתן תורה כתיב והם "תכו לרגליך", והנה בעל אור החיים פירש תכו כעניין כפה עליהם הר כגיגית, גיגית = תכו, שהיה לא ברצונם, אבל בעלי תשובה מחדירים את קדושת י-ה-ו-ה בתוך הטבע, בתוך = תכו + ב, שאות ב' מראה שהם עושים זאת מכח טבעם אשר בריאתו החלה באות ב'.

וזהו ענין וקבל היהודים את אשר החלו לעשות במתן תורה, והנה וקבל = קול + ב', שה ב' מורה כי הקול הוא קול בעלי תשובה. וכפי שמביא האדמו"ר הזקן שזכו לכך היות ועמדו במסירות נפש ולא היתה להם מחשבת חוץ במשך שנה. והיינו שבמשך שנה שלמה היתה פעולתם החדרת קדושה בתוך הטבע שתחילת בריאתו באות ב', ומתוך מסירות נפש.

משה רעיא מהימנא

הנה רעיא מהימנא הוא תרגום של רועה נאמן. וכוונת הדבר הנה התורה היא כנגד ה"קול" והיא כנגד 611 מצוות שמשה לימד והם כנד הוה אותיות של השם. אך אנכי, ולא יהיה לך אף על פי שכולם שמעו דברות אלו מפי הגבורה, לא חדרו בפנימיותם, והם כנגד אות י' של השם, אשר קבוע אות י' של השם הוא 10, עכשיו עם נוסיף קבוע הי' שהוא 10 לצירוף קבועי שאר אותיות השם שהם קול = 136. הנה 10 + 136 = 146 = מהימנא, המורה שמשה זן ורעה את האמונה של כל ישראל שתבוא בגילוי ובפעל.

חייב איניש לבסומי עד דלא ידע היא תשובה מתוך שמחה של מצוה

הנה לבסומי עד דלא ידע מתגלה האמונה, לבסומי = 148, מהימנא = 146 ותוספת ב מצד הגוף = לבסומי = 148, אשר פירוש מהימנא הוא אמונה, ואמונה זאת מתוך מצב שלבסומי, מביאה לתשובה מתוך שמחה של מצוה על דרך זה. הנה לבסומי הוא התבסמות במשקה היין, והתבסמות זאת בלשון התרגום הוא גילופין, שהוא לשון חקיקה או חריטה או חרות, וזה לשון רש"י לשון חרת וחרט אחד הוא, שניהם לשון חיקוק. ומכאן נוכל להבין את לשון המשנה אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. שמתוך עסק התורה נוכל לבוא לחירות שהיא תשבוה מתוך שמחה של מצוה.

הנה חרות מורה על חקיקה שמעלתה על כתיבה היא בכך שבכתיבה יש שני מרכיבים הדיו והקלף, מה שאין כן החקיקה הכתב הוא מתוך האבן כך שהאבן והכתב הם דבר אחד, כך היהודי והקב"ה הם אותו דבר. ומתוך הכרה זאת אנו באים לשמחה ללא גבול. וזוהי הבחירה שבחר הקב"ה בגופו של היהודי, אשר על ידו יקיים את המצוות.

בחרת = 610 הקדמה למתן תורה = 611

וזהו לשון בחרת, ה ת' מתוך בחר-ת כנגד ארבע מאות שנה יהיה זרעך גר וגו', בחר' מתוך בחר-ת כנגד 210 שנה ששהו המצרים מזמן שירד יעקב עד שיצאו. ובזה ועל ידי זה בחר בגוף הגשמי של היהודים, וכפי שרומזת התיבה בחרת, אם נחליף את אותיות ח' ו ת' בא"ת ב"ש, תצא לנו בלשון התרגום בסרא, אשר פירושו בשר, המורה על הבחירה בגוף היהודי.

וביאור העניין יובן, על ידי ביאור חמשת המעלות שכל אחת מהן גדולה מן השניה באחת, ואשר הראשונה היא בתכלית המעלה כמו האחרונה על פי הכלל נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן והן, בחרת דהיינו בחירה, תורה, ברית, תרי"ג מצות, חרות הוא החירות, ומספריהם 610, 611, 612, 613, 614, והם על הסדר כנגד בחירת השם באברהם ובזרעו, חג השבועות, יום הכפורים, ופורים הכולל את השנים האחרונים.

הנה על ידי בחירת בני ישראל וקבלתם את התורה נתקיים עניין המקום כמאמר חז"ל, יום הששי"? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר: אם ישראל מקבלין את תורתי - מוטב; ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו. הנה מקום הוא כנגד בחרת = 610 ותורה = 611, והם כנגד חג השבועות, שאז נתחזק קיום העולם שהוא עניין מקום.

והנה ברית כרותה לשלש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם, והנה זמן מחילה וכפרה הוא יום כיפורים שבו פועלים שלוש עשרה מידות הרחמים כפרה, והוא מקום הארון אינו מן המידה, ששם נכנס כהן גדול בזה היום, וענינו מקום בתוספת א', וכפי שנאמר בשירת הים קפאו. והוא כנגד הברית = 612.

ובפורים יש שני עניינים. האחד שעמדו שנה שלמה במסירות נפש בזמן הגזרה ולא היתה להם מחשבת חוץ, וידוע פסק דין הרמב"ם כי בזמן הגזירה מוסרים הנפש אפילו על דקדוק קל של דברי סופרים, קל וחומר על כל תרי"ג המצות = 613.

ולאחר הגזרה כשרווח להם, וקבל היהודים את אשר החלו לעשות. דהיינו במתן תורה שאמרו נעשה ונשמע, ועכשיו קיבלו וקיימו את כל המצות מתוך שמחה של מצוה, שנאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וגו'. חרות = 614 והוא חירות ממלאך המות כי הכל מחול, וכאן נתגלה שהשמחה היא מתוך כי בנו בחרת כי נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן, והוא ענין במקום שבעלי תשובה עומדים, שזה ענינו של משיח, כלשון הזהר משיחא אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא. כן תהיה לנו מתוך שמחה וטוב לבב, הקיצו ורננו שוכני עפר, נשמות בגופים, ומשיח צדקינו בראשנו, יחי המלך.