Likutei Moharan, Part II 3:1

כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, אָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָא: חֵמָּה עַזָּה בָּעוֹלָם (סנהדרין קא). כִּי לֹא הָיָה אָז מִי שֶׁיּוּכַל לְהַמְתִּיק הַדִּין, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְפִדְיוֹן לְהַמְתִּיק הַדִּין, וְלֹא נִמְצָא. כִּי בֶּאֱמֶת אַחַר הַהַמְתָּקָה וְהַפִּדְיוֹן, אָז דַיְקָא טוֹב לְרַפְּאוֹת הַחוֹלֶה עַל־יְדֵי רְפוּאוֹת, כִּי אֲזַי דַיְקָא אַחַר הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה יֵשׁ רְשׁוּת לְרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת. ...

Exodus 21:19

"When men quarrel and one strikes the other with stone or fist, and he does not die but has to take to his bed — if he then gets up and walks outdoors upon his staff, the assailant shall go unpunished, except that he must pay for his idleness and shall cause him to be thoroughly healed."

When Rabbi Eliezer the Great took ill, he said to Rabbi Akiva: "There is fierce anger in the world" (Sanhedrin 101a). This is because there was no one who could mitigate the strict judgment. In order to mitigate the judgment, a redemption was needed, but there was none forthcoming. For, in fact, treating the sin with remedies is appropriate only after the mitigation and redemption. Only then, once there has been a redemption and mitigation, does a doctor have license to cure.

….

However, when a redemption is effected and the strict judgment is mitigated, the decree is cancelled. In the interval before another judgment can be issued——for when one judment is mitigated, another judgment is decreed——after the first judgmeent is mitigated and before the second judgment is imposed, the doctor can use medicines to cure the patient. For at that moment there is no strict judgment…

This is the meaning of "V’RaPO YeRaPeI וְרַפֹּא יְרַפֵּא (and he shall thoroughly cure him)" (Exodus 21:19)

Mahx Note:

Israel cannot be cured by the confession of the goyim until the decree of strict justice is mitigated. The point when Pharaoh said "Go!" was the point when the sentence of strict justice was mitigated, and Israel was at that point healed by the "medicines" provided in the redemption; but later another decree of strict justice was issued, and has remained until the final redemption.

Likutei Moharan 7:1

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: (שמות כא)

אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לה.ב"ק טו.): הֻשְׁווּ אִשָּׁה לְאִישׁ. וְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא: יָכוֹל יִהְיוּ הַתַּלְמִידִים לוֹמְדִין וְאֵינָם מְבִינִים – תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, עָרְכֵם לִפְנֵיהֶם כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ:

א דַּע, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שה"ש ד): תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה; וֶאֱמוּנָה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יז): ...

"V’eileh HaMishpatim (And these are the laws) that you must place before them." (Exodus 21:1)

Our Sages teach (Kiddushin 35a): [The words "before them" teach us that in regard to all Torah laws,] "Woman is equated with man." The Mekhilta (21:1) comments: "It might be that the students study but fail to comprehend. [The verse] therefore teaches: ‘that you must place before them’ — spread it out before them as a fully set table."

1. Know! the essential reason for exile is only a lack of EMuNaH (faith); as it is written (Song of Songs 4:8), "Come, gaze from the peak of AMaNaH." And emunah is synonymous with prayer; as in (Exodus 17:12), "His hands were emunah," which Onkelos translates as, "[His hands] were spread out in prayer."

Now [prayer] corresponds to miracles, which are supernatural. For prayer is supernatural, because the natural course of events necessitates one thing and prayer can change nature’s course. This is a miracle. and for this, one needs faith. That is, a person has to believe that there is a M’chadesh (an Originator) in whose hand is the power to originate as He sees fit.

The quintessence of faith, and thus prayer and miracles, is only in the Land of Israel; as it is written (Psalms 37:3), "Dwell in the Land and cultivate emunah." There, [in the Land of Israel, one finds] the major elevation of the prayers; as in (Genesis 28:17), "This is the gate of heaven."

Avraham erred in saying (Genesis 15:8), "How shall I know [that I will inherit the Land]?" With these words he blemished his inheritance of the Land; [the Land] which corresponds to faith and prayer. As a result, [his descendants went into] exile in Egypt. (Joshua 24:4; see Genesis 46),for they represent the "twelve versions of prayer" (Zohar III, 170a). [Thus God] took them down into exile.

But the Land o fEgypt is the antithesis of [the Land of Israel, the place of] NiSiM (miracles). As is written (Exodus 14;27), "And the Egyptians NaSiM (were fleeting) against it." For [Egypt] is not the place of miracles. It is also not the place of prayer, [which is why Moshe said,] "When I go outside the city I will spread out my hands [in prayer]" (Ecodus 9:29).

[Our Sages teach:] "All exiles are known as MiTZRayiM (Egypt) for they are MeTZeiRiM (cause anguish and suffering) to the Jews" (Bereshit Rabbah 16:4). Thus, when one blemishes faith, prayer and the Land of Israel, he descends into exile.

This is the meaning of what our Sages teach (Sanhedrin 97a): "The Mashiach son of David will not come until tikhleh prutah min ha ‘kis (there is an end to all money in the purse)." Namely, there will be an end to the atheists who have no faith in miracles and explain away all miracles as natural phenomena. And the quintessence [of all] miracles occurs in the Land of Israel, for (Taanit 10a) "The Land of Israel drinks first" — its drink is frm the t’home (the depths). [The word T’HoMe connotes the miraculous and amazing] as indicated in (Ruth 1:19), "va’TeiHoMe (And they were amazed,) the entire city." Because somehting which is miraculous amazes everyone.

And this is (Psalms 42:8), "Deep calls to deep." There are "upper miracles" which correspond t the upper t’home, and there are "lower miracles" which correponds to the lower t’home (Shemot Rabbah 5:9).

{"I saw the Angel of Rain. He appeared as an egla (an ox) whose prita sife’vatei (lip is split open). He was standing between t’home (the deep) and t’home" (Taanit 25b).}

Encompassing both [the upper and lower] miracles, both [the upper and lower] t’home, is an angel who appears "as an ox." [EGLa] alludes to EeGuLim (circles), which corresponds to faith; as in written (Psalms 89:9), "Your faith encircles you." And, "whose lip is split open," alludes to prayer; as in (Pslams 51:17), "Lord, open my lips." Therefore, he [The Angel of Rain] encompasses all miracles.

This is the meaning of, "Until TiKHLeH PRuTaH min ha’KiS. For there are people who cover up all lmiracles, which are encompassed in the angel "whose lip is PRiTaH." They are m’KhaSim (cover up) [all miracles] with natural explanations. When this is TiKHLeH (comes to an end), and there will be abundant faith in the world, then Mashiach will come. for the redemption essentially depends upon this [abundant faith]; as is written, "Come, gaze from the peak of Amanah."

Mahx Note:

Rebbe Nachman is speaking of their being an abundant faith within Israel versus there being atheists covering up miracles within Israel with natural explanations. In accordance with Revelation 11:13 this is the abundant faith that will be found in Jerusalem after the completion of the testimony of the Two Witnesses, after the earthquake. And this is in accordance with Matthew 23:39 and Luke 13:35.

LM #7 continued:

2. Yet it is impossible to come to faith except through truth. The Zohar (III, 198b asks; "It is written (Isaiah 11:5), ‘And justice will be a belt for his hips, and faith a band for his loins.’ What then is the difference between justice and faith?" The answer given is, "When truth is bound with it, then [justice] is called faith."

Likutei Moharan 10:1

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם וְכוּ'. (שמות כא):

א כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, דִּינִים עַל יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי רִקּוּדִים וְהַמְחָאַת כַּף אֶל כַּף נַעֲשֶׂה הַמְתָּקַת הַדִּינִין:

"V’eileh HaMishpatim (And these are the laws) that you must place before them." (Exodus 21:1)

When, Gpd forbid, there are Divine judgments / decrees affecting the Jewish people, through dancing and hand—clapping these Divine judgements / decrees can be mitigated.

2. For the essencew of God’s greatness is that the idolators, as well, should know there is an Almighty who rules and governs [the world]. As it is brought in the Zohar (II, 69a): “When Yitro came, he said, ‘Now I know that God is great.’ With this His exalted name grew still greater and more exalted.”

3. But it is impossible for the idolators to know the Holy One’s greateness except through the concept of “Yaakov”; as it written (Isaiah 2:5) “O House of Yaakov, come let us go in God’s light.” This is because [Yaakov] revealed the Holy One’s greatness even more than the other patriarchs.

Mahx Note:

Rebbe Nachman goes on here to make reference to Abraham’s association of the Place to a mountain, Isaac’s association of the Place to a field and Jacob’s association of the Place to a house. That the greatness of the name of God was to be fully revealed only in Israel, and finally in the salvation of all Israel, the completed outworking of the corporate redemption of Israel, which occurs through Mashiach, is brought out in Romans by Paul. This can be understood on the level of the corrections brought to the testimony of the good news testimony of Abraham and Sarah, first through Isaac and Rebecca, then through Jacob Leah and Rachel. When these corrections are correlated to the explanations given by Paul in Romans 9, to do with the calling of the goyim, they can then be seen to align with the rabbinic teaching on the progression of mountain, field, house, and specifically with how this explains the gentile calling, and its meaning and purpose, as brought here by Rebbe Nachman.

LM #10 continued at a later point:

"God is great, and highly praised in the city of our God, in the mountain of His holiness" (Psalms 48:2)

This is the meaning of "God is great, and me'od (highly) praised." That is, when is it that God is great? — when He is highly praised by the side of death, the idolators. {As our Sages said (Bereshit Rabbah 9:5): "In the verse (Genesis 1:31), 'and behold, it was tov me'od (highly good), the word me'od alludes to the Angel of Death."} When they praise Him, then He is great; this [praise] being the quintessence of His greatness.

And when is it that they praise Him? "...in the city of our God, in the mountain of His holiness." [The idolators will praise God] when mountain becomes "the city of our God," a place of habitation/house, which is more understood than a mountain or a field. In other words, when prayer is elevated from the level of mountain to that of "city" and house — so that the idolators will also gain understanding — precisely then, "God is great ..." For this is the essence of the Holy One's greatness: when those who are distant also know of Him.

Mahx Note:

When all Israel is saved — this corresponds to when all Israel and the Shechina are one in the "city", Jerusalem, the Place where God chooses to put His Name. This is the elevation of the testimony from Abraham to Isaac to Jacob, as referred to above. It is then when Pharaoh and the nations of the earth have no more dispute that the God of Israel rules over all things and is the Judge and Redeemer of all things. Like Yithro, they will then know that they must look to Him, not according to their own thoughts, but as the God of Israel only, in order to be saved.

____________________________________________________________

Likutei Moharan 15:2

ב וּבַמֶּה מַעֲלִין אֶת הַיִּרְאָה, בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כט): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאֶרֶץ הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עו): אֶרֶץ יָרְאָה; הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת כָּל עֲסָקָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קיב): יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בַּמִּשְׁפָּט; הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפֹּט וְיָדִין בְּעַצְמוֹ כָּל עֲסָקָיו, וּבָזֶה יָסִיר מֵעָלָיו כָּל הַפְּחָדִים, וְיַעֲלֶה בְּחִינַת יִרְאָה בָּרָה וּנְקִיָּה, וְתִשָּׁאֵר אַךְ יִרְאַת ה', וְלֹא יִרְאָה אַחֶרֶת. כִּי כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, אֲזַי דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה, כִּי אִם אֵין דִּין לְמַטָּה, יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה (מ"ר שופטים פ' ה), וּכְשֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם בְּמִשְׁפָּט דִּלְעֵלָּא, אֲזַי הַדִּין נִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים, וְכָל הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָאִישׁ מִשְׁפָּט כָּתוּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים מא): 'לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ' – אֲזַי 'הַכֹּל עֲבָדֶיךָ' לַעֲשׂוֹת דִּין בְּזֶה הָאָדָם; אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה, וְאֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר. וְזֶהוּ (תהלים נ): וְשָׂם דֶּרֶךְ – מִי שֶׁשָּׂם אָרְחוֹתָיו (כשדרז"ל סוטה ה:), הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵט אָרְחוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כא): וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים – עַל־יְדֵי־זֶה: אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים; זֶה בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יב): אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא; הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה עוֹלָה מֵהַקְּלִפָּה וּמֵהָאֻמּוֹת עַל־יְדֵי מִשְׁפָּט, כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה נִתְלַבֵּשׁ בַּקְּלִפָּה. וְזֶהוּ שֶׁהָאָדָם מְפַחֵד אֶת עַצְמוֹ מֵאֵיזֶה דָבָר – מִשַּׂר אוֹ מִגַּנָּבִים וּשְׁאָר פְּחָדִים – זֶה הוּא שֶׁהַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בְּזֶה הַדָּבָר, כִּי אִם לֹא הָיָה נִתְלַבֵּשׁ הַיִּרְאָה בְּזֶה הַדָּבָר, לֹא הָיָה כֹּחַ בְּזֶה הַדָּבָר לְהַפְחִיד אֶת הָאָדָם:

Likutei Moharan, Part II 20:2

עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קֹדֶם זְמַנָּם. הַיְנוּ, כִּי כְּשֶׁאֶחָד נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הוּא צָרִיךְ לִשְׁהוֹת וּלְהִתְמַהְמֵהַּ עַד שֶׁיִּתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי פְּגַם הַמַּחֲלֹקֶת נִתְפַּרְסֵם קֹדֶם זְמַנּוֹ. וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם גּוֹרְמִים הֶזֵּק וְהֶפְסֵד לְהָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁנַּעֲשֶׂה מְפֻרְסָם קֹדֶם זְמַנּוֹ, אוֹ גַּם לְהַדֶּרֶךְ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁהָיָה זֶה רוֹצֶה לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם, וַאֲזַי גּוֹרְמִין מִיתָה לְבַעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת. וְלִפְעָמִים, שֶׁאֵין הַפְּגָם גָּדוֹל כָּל־כָּךְ, אֲזַי גּוֹרְמִין עֲנִיּוּת. וְזֶה הַסּוֹד מְבֹאָר בַּתּוֹרָה בַּפָּסוּק (שמות כא): וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁמַּתְחִיל לִכְנֹס לְאֵיזֶה דֶּרֶךְ הוּא בְּחִינַת הֵרָיוֹן, וְצָרִיךְ לְהִתְעַלֵּם שָׁם בִּבְחִינַת עִבּוּר, כִּי עֲדַיִן לֹא נִתְגַּלֶּה זֶה הַדֶּרֶךְ בָּעוֹלָם, רַק הוּא נִכְנָס לְשָׁם לְגַלּוֹתוֹ, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת הֵרָיוֹן, בִּבְחִינַת (משלי ד): בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵיתִיךָ, בְּחִינַת הֵרָיוֹן, וְצָרִיךְ לִשְׁהוֹת שָׁם וּלְהִתְמַהְמֵהַּ, לְחַמֵּם עַצְמוֹ שָׁם כְּמוֹ עֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן, שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, לְגַלּוֹת זֶה הַדֶּרֶךְ בָּעוֹלָם. וּכְשֶׁיּוֹצֵא קֹדֶם זְמַנּוֹ, זֶה בְּחִינַת נֶפֶל. וּפְגָם זֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינוֹת: וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו – הַיְנוּ מַחֲלֹקֶת, עַל־יְדֵי־זֶה: וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ – הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְפֻרְסָמִים שֶׁנַּעֲשִׂין קֹדֶם זְמַנָּם, שֶׁהֵם בִּבְחִינוֹת נְפָלִים כַּנַּ"ל, וְעָנְשָׁם מִיתָה אוֹ עֹנִי, לְפִי הַפְּגָם כַּנַּ"ל. וְזֶה: אִם לֹא יִהְיֶה אָסוֹן – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: בָּאִשָּׁה. הַיְנוּ שֶׁלֹּא יַפְסִידוּ וִיקַלְקְלוּ אֶת הַדֶּרֶךְ חָכְמָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת אִשָּׁה הָרָה כַּנַּ"ל, רַק יַפְסִידוּ הַנְּפָלִים, דְּהַיְנוּ הָאֲנָשִׁים בְּעַצְמָן, שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ וְיָצְאוּ בָּעוֹלָם קֹדֶם זְמַנָּם. כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּאִשָּׁה הָרָה, כְּשֶׁנּוֹגְפִין אוֹתָהּ עַד שֶׁמַּפֶּלֶת נְפָלִים, יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הִיא מַפְסֶדֶת הַנְּפָלִים לְבַדָּם, שֶׁמַּפֶּלֶת אוֹתָם עַל־יְדֵי שֶׁיָּצְאוּ בְּלֹא עִתָּם, וְלִפְעָמִים גַּם הָאִשָּׁה הָרָה בְּעַצְמָה נִזּוֹקֶת עַל־יְדֵי־זֶה וְנִסְתַּלְּקָה; כְּמוֹ־כֵן בִּבְחִינוֹת הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים נִפְסָדִין הָאֲנָשִׁים בְּעַצְמָן, שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ קֹדֶם זְמַנָּם, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְפָלִים, אֲבָל עֲדַיִן לֹא נִסְתַּלֵּק הַדֶּרֶךְ חָכְמָה בְּעַצְמוֹ, רַק הַנְּפָלִים לְבַד, וִיכוֹלִין אֲחֵרִים לְהִתְעַבֵּר שָׁם בִּבְחִינַת הֵרָיוֹן הַנַּ"ל, כְּמוֹ בִּמְשַׁל אִשָּׁה הָרָה כַּנַּ"ל. וְלִפְעָמִים נִפְסָד גַּם הַדֶּרֶךְ חָכְמָה בְּעַצְמוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁאֲפִלּוּ אִישׁ אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל לִכְנֹס לְשָׁם בִּבְחִינַת הֵרָיוֹן, לְגַלּוֹת וּלְהוֹצִיא זֶה הַדֶּרֶךְ לָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִיתַת הָאִשָּׁה הָרָה כַּנַּ"ל. וּלְפִי הַפְּגָם, כֵּן הָעֹנֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, אִם לֹא יִהְיֶה אָסוֹן – בָּאִשָּׁה, עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ – בְּמָמוֹן, הַיְנוּ עֲנִיּוּת, שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּשֶׁאֵין הַפְּגָם גָּדוֹל כָּל־כָּךְ כַּנַּ"ל. וְאִם יִהְיֶה אָסוֹן – בָּאִשָּׁה, שֶׁגָּרְמוּ לְהַפְסִיד גַּם הַדֶּרֶךְ בְּעַצְמוֹ כַּנַּ"ל, אֲזַי: וְנָתַתָּ נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ, הַיְנוּ מִיתָה כַּנַּ"ל. ה' יַצִילֵנוּ:

Likutei Moharan 58:5

ה וְזֶהוּ, כִּי עַל־יְדֵי הַדַּעַת בָּאִים תְּלָת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם: אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשִׁים, כִּי בּוֹ כְּלוּלִים, בִּבְחִינַת (משלי ט): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי; בְּחִינַת אֲכִילָה, בְּחִינַת מָן הַכָּלוּל בְּדַעַת הַתּוֹרָה. שְׁתִיָּה כָּלוּל בַּדַּעַת, בִּבְחִינַת (ישעיה נה): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם; שֶׁהִיא בְּאֵר, בְּחִינַת (משלי ה): וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ. מַלְבּוּשִׁים – בִּבְחִינַת (ישעיה ג): שִׂמְלָה לְכָה, קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ; בְּחִינַת עָנָן, בְּחִינַת לְבוּשׁ, בְּחִינַת (איוב לח): בְּשׂוּמִי עָנָן לְבוּשׁוֹ. וְזֶהוּ: תְּלָת נָפְקִי מֵחַד: וְעִקַּר קִיּוּמוֹ שֶׁל הַדַּעַת – עַל־יְדֵי הָאָבוֹת, שֶׁהֵם: חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת. חֶסֶד, הַיְנוּ בְּחִינַת אַבְרָהָם, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְלַמֵּד חָכְמָתוֹ לַאֲחֵרִים, וּלְקָרְבָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בִּבְחִינַת (משלי לא): וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה מט:): זֶה הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמְּדָהּ; וְזֶה בְּחִינַת (בראשית יב): וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. גְּבוּרָה, זֶה בְּחִינַת שֶׁמַּקְדִּים יִרְאַת חֶטְאוֹ לְחָכְמָתוֹ (אבות פ"ג). תִּפְאֶרֶת, זֶהוּ שֶׁמְּדַקְדֵּק אֵיךְ לְהוֹצִיא חָכְמָתוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִבְזִים, בִּבְחִינַת (קהלת י): דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן. וְזֶהוּ: חַד בִּתְלָת קָיְמָא. וּכְשֶׁהַחָכְמָה בְּקִיּוּמָהּ וּבִשְׁלֵמוּתָהּ, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת: חַד עָל בֵּין תְּרֵין, שֶׁיָּכוֹל לִלְחֹם מִלְחְמוֹת ה', בִּבְחִינַת (שם ט): טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב. וְאָז, כְּשֶׁמַּכְנִיעַ כָּל הַצָּרִים הָרוֹדְפִים אַחַר חֲלוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל וּמַכְנִיס אוֹתָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא בְּשַׁבָּת עַל חַד תְּרֵין, בִּבְחִינַת לֶחֶם מִשְׁנֶה, בְּחִינַת מִשְׁנֵה תּוֹרָה, בְּחִינַת מְגִלָּה עָפָה (זכריה ה), בִּבְחִינַת תְּרֵין יָנְקִין לְחַד כַּנַּ"ל, בְּחִינַת חֶרֶב פִּיפִיּוֹת (תהלים קמט). עַל־יְדֵי הַחֶרֶב נוֹקֶמֶת כַּנַּ"ל זוֹכֶה לְפִי שְׁנַיִם, בְּחִינַת לֶחֶם מִשְׁנֶה. וְשַׁבָּת מְשַׁלֵּחַ הֶאָרוֹתָיו לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת, בִּבְחִינַת חַד יָנִיק לְכַמָּה סִטְרִין, וּמְרַפֵּא רְפוּאוֹת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאוֹת הַגּוּף, בִּבְחִינַת (שמות כא): רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא – שְׁתֵּי רְפוּאוֹת עַל־יְדֵי שַׁבָּת:

Chapter 23:1ff

Likutei Moharan

Likutei Moharan, Part II 1:5

ה וּלְתַקֵּן שָׁלֹשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ הוּא עַל־יְדֵי הַדַּעַת, שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת אֶל הַלֵּב, בִּבְחִינַת (דברים ד): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת אֶל הַלֵּב, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל. כִּי הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת תְּלָת מֹחִין, תְּלָת חֲלָלֵי דְּגֻלְגַּלְתָּא, וְהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ רְגָלִים, כִּי כָל רֶגֶל הוּא בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין, שֶׁנִּמְשָׁךְ שֵׂכֶל חָדָשׁ לְתַקֵּן שָׁלֹשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ, הַיְנוּ בְּכָל רֶגֶל מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים נִתְתַּקֵּן מִדָּה אַחַת מִשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד בִּכְבוֹד יוֹם טוֹב, וּלְקַבֵּל הַשָׁלֹשׁ רְגָלִים כָּרָאוּי. כִּי עַל־יְדֵי מִצְווֹת הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְתַקֵּן הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, כִּי בְּפֶסַח נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב): וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִילוּם – בְּעַל כָּרְחָם (ברכות ט), כִּי הֵם לֹא רָצוּ כְּלָל, כִּי אָז נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן. בְּשָׁבוּעוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מִשְׁגָּל, בִּבְחִינַת: דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב. בְּסֻכּוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת אֲכִילָה, כִּי סֻכּוֹת נִקְרָא חַג הָאָסִיף (שמות כג), שֶׁאוֹסֵף כָּל מִינֵי מַאֲכָל, וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן תַּאֲוַת אֲכִילָה, כִּי אֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ וְכוּ' (יומא עד:). וְזֶהוּ בְּחִינַת (במדבר טז): קְרוּאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. אַנְשֵׁי שֵׁם זֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִקְרָא בְּחִינַת שֵׁם. מָמוֹן – כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ): בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, בְּחִינַת: בִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר וְכוּ', כַּנַּ"ל. אֲכִילָה – כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ד): וְקָרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. מִשְׁגָּל – בְּחִינַת (אסתר ב): כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם. וְגַם הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת שֵׁם, בִּבְחִינַת (דברים כח): לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד. וְזֶהוּ בְּחִינַת: קְרוּאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם, שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, דְּהַיְנוּ הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים, לְתַקֵּן אֶת הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַנְשֵׁי שֵׁם כַּנַּ"ל:

Likutei Moharan, Part II 1:9

ט וּכְשֶׁנִּגְאֶלֶת וְנִפְדֵּית הַתְּפִלָּה, אֲזַי נוֹפֵל כָּל הַדָּאקְטִירַיי, כִּי אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאוֹת, כִּי כָל הָרְפוּאוֹת הֵם עַל־יְדֵי עֲשָׂבִים, וְכָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב מְקַבֵּל כֹּחַ מִכּוֹכָב וּמַזָּל הַמְּיֻחָד לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מ"ר בראשית פ' י): אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב וּמַזָּל, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדַל. וְכָל כּוֹכָב וּמַזָּל מְקַבֵּל כֹּחַ מִכּוֹכָבִים שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וְהָעֶלְיוֹן – מֵהָעֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁמְּקַבְּלִים כֹּחַ מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בתקו"ז תקון מ"ד, דף פב:): כָּל כּוֹכְבַיָּא לָוִין דָּא מִן דָּא, סִהֲרָא לָוֵי מִן שִׁמְשָׁא וְכוּ', כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ וְכוּ' (קהלת ה'), וְהֵם כֻּלָּם בְּחִינַת לוֹוִים זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה, עַד שֶׁמְּקַבְּלִים וְלוֹוִין מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, וְהַשָּׂרִים מְקַבְּלִים מֵהָעֶלְיוֹנִים מֵהֶם, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, עַד שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשֹּׁרֶשׁ הַכֹּל, שֶׁהוּא דְּבַר ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לג): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לִתְפִלָּה, אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאַת הָעֲשָׂבִים, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת דְּבַר ה', שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל. וְזֶה בְּחִינַת נָבִיא, רָאשֵׁי תֵבוֹת: בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ; כִּי הָאָלֶף הוּא רָקִיעַ, הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִם לְמַיִם (תקון ה' ותקון מ')*). כִּי עַל־יְדֵי נְבוּאָה זוֹכִין לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת דְבַר ה' כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים קז:) יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם. יִשְׁלַח דְבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, הַיְנוּ שֶׁמְּקַבְּלִין כָּל הָרְפוּאוֹת רַק עַל־יְדֵי דְבַר ה', דְּהַיְנוּ תְּפִלָּה. אֲזַי: וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם, הַיְנוּ עֲשָׂבִים, בִּבְחִינַת (מנחות עא): הַקּוֹצֵר לְשַׁחַת, כִּי אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאַת הָעֲשָׂבִים כַּנַּ"ל:

וְזֶהוּ בְּחִינַת: וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִירֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ (שמות כג). וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה (בבא קמא צב:). אֲזַי: וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִירֹתִי מַחֲלָה וְכוּ'; הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ רְפוּאָה עַל־יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם, עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מִן שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, דְּהַיְנוּ דְבַר ה', בְּחִינַת תְּפִלָּה, וְיִהְיֶה לְלֶחֶם וּמַיִם כֹּחַ לְרַפְּאוֹת כְּמוֹ עֲשָׂבִים. כִּי הִתְחַלְּקוּת הַכֹּחוֹת, שֶׁזֶּה הָעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְרַפְּאוֹת חוֹלַאַת פְּלוֹנִי וְזֶה חוֹלַאַת פְּלוֹנִי, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – כָּל חִלּוּקֵי כֹּחוֹתָם הוּא רַק לְמַטָּה, אֲבָל לְמַעְלָה בְּשֹׁרֶשׁ הַכֹּל, דְּהַיְנוּ דְבַר ה', הַכֹּל אֶחָד, וְאֵין חִלּוּק בֵּין לֶחֶם וּמַיִם וּבֵין עֲשָׂבִים, וּכְשֶׁאוֹחֲזִין בְּהַשֹּׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ דְבַר ה', בְּחִינַת תְּפִלָּה, יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ כֹּחוֹת הָרְפוּאָה לְתוֹךְ לֶחֶם וּמַיִם, וְיִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה עַל־יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם, בְּחִינַת: וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְכוּ' וַהֲסִירֹתִי מַחֲלָה וְכוּ' כַּנַּ"ל:

Likutei Moharan, Part II 8:11

יא וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כִּי בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה אָז הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיאִין כָּל הַחִיּוּת שֶׁל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁיָּנַק מִדַּעַת וּמִתְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים פא): כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב. חֹק לִשָּׁנָא דִּמְזוֹנָא, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה (ביצה טז), הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיאִין כָּל הַמָּזוֹן וְהַחִיּוּת מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, כִּי הוּא מֻכְרָח לְהוֹצִיא וּלְהָקִיא הַכֹּל עַל־יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת מַטֵּה עֹז, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מֵקִיא כָּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלַע מִן הַדַּעַת וּמִתְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת תִּשְׁרֵי, בְּחִינַת: אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם (תהלים עד), יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים – רָאשֵׁי־תֵבוֹת הוּא צֵרוּף תִּשְׁרֵי. וְאָז, כְּשֶׁמַּחֲזִיר קְדֻשַּׁת הַדַּעַת שֶׁבָּלַע, אָז הַדַּעַת וְהַמֹּחַ בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶהוּ בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה; רֹאשׁ דַּיְקָא, בְּחִינַת תִּקּוּן הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ עַל־יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל. וּכְשֶׁמּוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא מַה שֶׁבָּלַע, אָז מוֹצִיאִין גַּם עַצְמוּת חִיּוּתוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת גֵּרִים. וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּשְׁרֵי, בְּחִינַת (שמות כג): וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם וְכוּ' – סוֹפֵי־תֵבוֹת תִּשְׁרֵי. וְעַל־יְדֵי גֵּרִים נִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד, וְנִתְפַּשֵּׁט הַנְּבוּאָה, וְנִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְנִתְבַּטֵּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת. וְזֶה בְּחִינוֹת תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים. תְּקִיעָה זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת (ישעיה כב): וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד. תְּרוּעָה זֶה בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה, בִּבְחִינַת (במדבר כג): ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, וְתַרְגּוּמוֹ: וּשְׁכִינַת מַלְכֵיהוֹן בְּהוֹן: הַיְנוּ הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, בְּחִינַת נְבוּאָה. שְׁבָרִים זֶה בְּחִינַת בִּטּוּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, בִּבְחִינַת (שמות כג): שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם, (כמובא בתי' י"ח ובתי' כ"א), הַיְנוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת וְתִקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּחִינַת (תהלים קמה): עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ. וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת תִּשְׁרֵי. כִּי בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם (ר"ה י:), וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם יִהְיֶה בִּבְחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה, וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, בִּבְחִינַת: תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְכוּ'. וְאָז יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינוֹת תִּשְׁרֵי, בִּבְחִינַת (שה"ש ד): תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה:

Likutei Moharan, Part II 8:14

Likutei Moharan 11:5

ה וּשְׁמִירַת הַבְּרִית יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי בְּחִינוֹת: יֵשׁ מִי שֶׁזִּוּוּגוֹ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא שׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִדִּינֵי הַתּוֹרָה; וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית, שֶׁזִּוּוּגוֹ מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וְהוּא בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה. וְזֶה בְּחִינַת שַׁדַּי שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי (ב"ר פרשה מו, חגיגה יב), שֶׁצִּמְצֵם אֶת עַצְמוֹ מִכָּל הַמְּלָאכוֹת, וְזֶה בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה. וְיֵשׁ בְּחִינַת שַׁדַּי שֶׁל חֹל, שֶׁגַּם בְּחֹל יֵשׁ צִמְצוּמִים מִמְּלָאכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, וְזֶה בְּחִינַת מט"ט, שֶׁשֻּׁלְטְנוּתֵהּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, בְּחִינַת שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִּתְבֵי הָאַרִיזַ"ל) שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כג): כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ (כמובא בפירש"י שם); וְזֶה בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה, הַיְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמט"ט בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וּמַנְהִיג הָעוֹלָם עַל־יָדוֹ:

Likutei Moharan 31:5

ה וְיֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בְּרִית: בְּחִינוֹת אַבְרָהָם, וּבְחִינוֹת אֱלִיעֶזֶר. אַבְרָהָם הוּא בְּרִית עִלָּאָה, שֶׁהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין עִלָּאִין לְמַיִּין תַּתָּאִין. וְהוּא בְּחִינוֹת בֶּן חוֹרִין, בִּבְחִינוֹת (קהלת י): אַשְׁרַיִךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין. וְהוּא עָבֵד תּוֹלָדִין, בִּבְחִינוֹת (בראשית יב): וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. כִּי הַחֵרוּת תְּלוּיָה בַּבְּרִית, בִּבְחִינוֹת (זכריה ט): בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר. וֶאֱלִיעֶזֶר הוּא בְּרִית תַּתָּאָה. בִּבְחִינוֹת (שמות כג): כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, שְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, שֶׁהוּא חַנוֹךְ, מט"ט. בְּחִינוֹת (בראשית יד): וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו, בְּחִינוֹת (משלי כב): חֲנוֹךְ לַנַּעַר, בְּחִינוֹת (קהלת שם): אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר. וְהוּא תַּחַת בְּרִית עִלָּאָה, בִּבְחִינוֹת (בראשית כד): שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. וְהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין דָּכְיָן לְמַיִּין מְסָאֳבִין, בֵּין אִסּוּר וְהֶתֵּר, וּבֵין כָּשֵׁר וּפָסוּל, וּבֵין טָמֵא וְטָהוֹר. וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ, עַל פִּי דַּיְקָא, הַיְנוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה:

וּבְרִית עִלָּאָה הוּא שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ, וּבְרִית תַּתָּאָה, הוּא שְׁמִירַת אִסּוּר וְהֶתֵּר וְכוּ', וְצָרִיךְ לָאָדָם לִהְיוֹת לוֹ אֵלּוּ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בְּרִית, הַיְנוּ שֶׁיְּהֵא צַדִּיק וְלַמְדָן, כִּי לֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד (אבות פ"ב). צַדִּיק נִקְרָא עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ. וְלַמְדָן – עַל־יְדֵי אִסּוּר וְהֶתֵּר:

וְזֶהוּ: אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת וְכוּ' (מועד קטן יז), צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא צַדִּיק וְלַמְדָן. מַלְאָךְ זֶה בְּחִינוֹת לַמְדָן, בְּחִינוֹת מט"ט כַּנַּ"ל; צְבָאוֹת, אוֹת הוּא בַּצָּבָא דִּילֵהּ, בְּחִינוֹת: צַדִּיק אוֹת בְּרִית. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמֻּזְכָּר צַדִּיק, גַּם בְּרִית תַּתָּאָה נִכְלָל בּוֹ, כִּי הַתַּחְתּוֹן נִכְלָל בָּעֶלְיוֹן, בִּבְחִינַת: יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי:

Likutei Moharan 55:3

ג כִּי הָרְשָׁעִים מַמְשִׁיכִים בְּחִינַת רַע עַיִן עַל שׂוֹנְאֵיהֶם, בְּחִינַת (ברכות ז:): וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁרוֹאֶה בְּשׂוֹנְאָיו. וְהָאָדָם נִצּוֹל מֵרַע עַיִן הַזֶּה עַל־יְדֵי לִמּוּד זְכוּת שֶׁלָּמֵּד עַל הָרָשָׁע. כִּי גַּם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע, בִּשְׁבִיל לְהַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק מֵרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם): וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ. וְזֹאת הַזְּכִיָּה שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, שֶׁמְּלַמְּדִין עָלָיו זְכוּת, עַל־יְדֵי־זֶה נִצּוֹל הַצַּדִּיק מֵרַע עַיִּן שֶׁל הָרָשָׁע. כִּי לְסַלֵּק הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, צָרִיךְ לָזֶה הִתְגַּלּוּת הַיָּד, בִּבְחִינַת (דברים לב): וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי; שֶׁלֹּא לִשְׁלֹט עַל הָרָשָׁע. וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה יַד ה', אֲזַי נַעֲשֶׂה צֵל, שֶׁבּוֹ נִתְכַּסֶּה הַצַּדִּיק מֵאֶרֶס שֶׁל הָרַע עַיִן, בִּבְחִינַת (ישעיה נא): וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ. כִּי הָרְשָׁעִים בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, עֵינֵיהֶם לְטוּשִׁים כִּרְאִי מוּצָק, וְאֶרֶס עֵינָיו מַבִּיטִים לְמֵרָחוֹק, בִּבְחִינַת (תהלים כב): הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי; וְעַל־יְדֵי הַצֵּל כָּהוּ מְאוֹר עֵינָיו וְנֶחֱשָׁכִים, שֶׁאֵין הָאֶרֶס שֶׁלָּהֶם יָכוֹל לְהַזִּיק. אֲבָל הַצַּדִּיקִים שֶׁמְּאוֹר עֵינֵיהֶם בַּזְּמַן הַזֶּה קָטָן, בִּבְחִינַת (ישעיה מב): מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם; וְעַל־יְדֵי הַצֵּל נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינֵיהֶם, כְּדֶרֶךְ חֲלוּשֵׁי הָרְאוּת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִרְאוֹת הֵיטֵב כְּשֶׁאוֹר חָזָק וְגָדוֹל, וּצְרִיכִים לְצֵל כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹת. וְזֶהוּ (תהלים לז): צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, הַיְנוּ עִם רַע עַיִן כַּנַּ"ל, וַה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ. בְיָדוֹ דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּהִתְגַּלּוּת יַד ה' כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי מָה נִתְגַּלֶּה יַד ה', עַל־יְדֵי: וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ – עַל־יְדֵי בְּחִינַת: וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, בְּחִינַת: מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ כַּנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי־זֶה כָּהוּ מְאוֹר עֵינֵי הָרָשָׁע, בִּבְחִינַת (ישעיה כח): שָׁגוּ בִּרְאִיָּה, עַל־יְדֵי פָּקוּ פְּלִילִיָּה, זֶהוּ בְּחִינַת מִשְׁפָּט, שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, עַל־יְדֵי־זֶה שָׁגוּ בִּרְאִיָּה, נֶחֱשָׁךְ מְאוֹר עֵינָיו כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי הַצֵּל נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל, וְיָכוֹל לִרְאוֹת לְמֵרָחוֹק, בִּבְחִינַת (תהלים קכא): אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, וְרוֹאֶה וּמַשִּׂיג צִדְקָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיָכוֹל לֵידַע וּלְהָבִין כִּי ה' הַצַּדִּיק, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָרָשָׁע זוֹכֶה בַּדִּין, וְאֵין זֶה מִמִּדַּת הַצֶּדֶק, וְרוֹאֶה שֶׁהַצֶּדֶק שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַצְדִּיק אֶת הָרָשָׁע בַּמִּשְׁפָּט, זֶהוּ צִדְקָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, (שמות כג) כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. וְזֶהוּ: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, זֶהוּ בְּחִינַת צִדְקָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. בִּבְחִינַת (תהלים לו): צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּשְׁפָּטֶיךָ כָּבוּשׁ בִּתְהוֹם רַבָּה:

Likutei Moharan, Part II 74:1

After Purim we read the portion called Parah, which is a preparation for Pessach. For we read Parah in order to be careful with regards to purification from the impurity of a corpse, in order to be pure for Pessach. And in the beginning, it has the aspect of Pur ("lot"), and Purim is also named after the Pur. Afterwards, it is read as Parah, since Purim is certainly on the way to Pessach. This is like the verse, (Song of Songs 5.13) "His lips are lilies, dripping with myrrh." Lips are like Pessach, which is [a homonym of] Peh Sach, a speaking mouth; Shoshana, meaning lilies, is Esther (according to the Zohar, and they have equivalent numerical values); "Dripping with myrrh" refers to Mordechai, who is [hinted at in the translation of the verse (Exodus 30:23)Mor Dror, and this ["Dror"] is a synonym of freedom, like the freedom of Pesach. Therefore, the letters of Purim are hinted at in [the issues of] Pesach, in the verse (Exodus 23.15), "Seven days shall you eat matzah, as I have commanded, in its time in the month of Aviv, in which you left Egypt, and you shall not encounter Me empty-handed." The initial letters [of the last five words] spell Purim. For Purim is on the way to Pesach, so that they could be careful with regards to chametz. (Here Rabbi Nachman paused in the middle of the issue, and did not reveal more.)

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ע״ד:א

אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח. כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח. וּבִתְחִלָּה הוּא בְּחִינַת פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל־שֵׁם הַפֻּר (אסתר ט וע' בכונות האריז"ל בסוד הפיל פור ובסוד פרה אדומה), וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשֶׂה פָּרָה, כִּי גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ לְפֶסַח. וְזֶהוּ בְּחִינַת (שה"ש ה): שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר. שִׂפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח – פֶּה סָח (כַּמּוּבָא ). שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, וְשׁוֹשַׁנָּה גִּימַטְרִיָּא אֶסְתֵּר). נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי – מָר דְּרוֹר (חולין קלט:), לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח. וְעַל־כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שמות כ"ג): שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – רָאשֵׁי־תֵבוֹת פּוּרִים, כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶךְ לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ: (וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלֹא גִּלָּה יוֹתֵר).

Chapter 24:1-18

Likutei Moharan

Likutei Moharan 6:5

ה וְעַל־יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חִירִיק, כַּמּוּבָא בְּתִּקּוּנִים (בהקדמה דף ז.). וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כד) – דָּא חִירִיק, וְזֶה בְּחִינַת (ישעיהו סו): וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי – הֲדֹם זֶה בְּחִינַת דְּמִימָה. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל תְּמוּנַת א. וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הָאָלֶף זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת (יחזקאל א): וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, דְּמִתְכַּסְיָא לְעֵילָא מִוָּא"ו שֶׁבָּאָלֶ"ף, דְמִתְקַרְיָא רָקִיעַ (שם בתיקונים), וְהַנְּקֻדָּה הִיא כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חגיגה יג.): בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ, וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר. וְזֶה בְּחִינַת: כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, בְּחִינַת כֶּתֶר. וְהַוָא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, הוּא רָקִיעַ, שָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, בְּחִינַת הַבּוּשָׁה, שֶׁנִּשְׁתַּנָּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין. וְזֶה בְּחִינַת רָקִיעַ, כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־ זֶה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ביחזקאל): וּדְמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה; כִּי לֵית אָדָם בְּלֹא אָלֶ"ף (שם). וְזֶה אוֹתִיּוֹת אָדָם, אָלֶ"ף דֹּם, הַיְנוּ עַל־יְדֵי דֹּם לַה', נַעֲשֶׂה אָלֶ"ף, וְנַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא. כִּי הַוָּא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף הוּא רָקִיעַ, כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, הַיְנוּ הַבּוּשָׁה, כַּנַּ"ל. וְהַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא הַשְּׁתִיקָה וְהַדְּמִימָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; וְזֶה בְּחִינַת חִירִיק, בְּחִינַת: וְתַחַת רַגְלָיו, וְהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה הוּא כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת: כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, בְּחִינַת: בַּמְּכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר, בְּחִינַת: וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ דְּמוּת כִּסֵּא וְכוּ'; וְנַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, בְּחִינַת: כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה.

וְאָז נַעֲשֶׂה יִחוּד בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר לַלְּבָנָה, וְנַעֲשֶׂה יִחוּד בֵּין משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, כִּי (ב"ב עה.) פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, וְדָא נְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת כִּסֵּא, בְּחִינַת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פט): וְכִסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי, בְּחִינַת: וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ דְּמוּת כִּסֵּא; וְהַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא יְהוֹשֻׁעַ, בְּחִינַת לְבָנָה, בְּחִינַת: וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת – דָּא לְבָנָה, וְהַוָּא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף הוּא הָרָקִיעַ, הוּא בְּחִינַת הָאֹהֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לג): וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל; וְאֹהֶל הוּא רָקִיעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ): וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת, וּכְתִיב (תהלים קד): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְּרִיעָה, וְזֶה (שמות כו): יְרִיעוֹת הָאֹהֶל. וְכִסֵּא הָעֶלְיוֹן, הַיְנוּ נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, נֶחְלֶקֶת לְשָׁלֹשׁ טִפִּין. כִּי תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשָׁלֹשׁ תְּנָאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ו): פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין וְשָׁב. וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הֵם נְקֻדַּת סֶגּוֹ"ל, וְסֶגּוֹל דָּא חַמָּה (תיקונים בהקדמה דף ז:), הַיְנוּ: פְּנֵי משֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה:

Likutei Moharan 6:9

Likutei Moharan 61:6

ו וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּקִים כָּל הַצִּמְצוּמִים, שֶׁהֵם הַדִּינִים. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה דִּין וְצִמְצוּם, נִמְתָּק עַל־יְדֵי־ זֶה, עַל־יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. כִּי כָּל הַמְתָּקוֹת שֶׁל כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל, כִּי כֻּלָּם בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִירוּ. שֶׁהַשֵּׂכֶל הוּא שֹׁרֶשׁ הַדִּינִים, וְשָׁם נִמְתָּקִים הַדִּינִים. כִּי אֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ, וְכָל דִּין וְצִמְצוּם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִמְתָּק בַּשֵּׂכֶל הַשַּׁיָּךְ לוֹ, שֶׁשָּׁם שָׁרְשׁוֹ. וְיֵשׁ לְכָל צִמְצוּם וְצִמְצוּם שֵׂכֶל, שֶׁעַל יָדוֹ נִמְתָּק. אַךְ יֵשׁ חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁכָּל הַחָכְמוֹת כְּלוּלִים שָׁם, וּמְקַבְּלִין מִשָּׁם, וְעַל כֵּן שָׁם נִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים. כִּי בְּהַשִּׂכְלִיִּים פְּרָטִיִּים אִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִּיק, כִּי אִם בְּזֶה הַשֵּׂכֶל דַּיְקָא הַשַּׁיָּךְ לְזֶה הַצִּמְצוּם, שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ; אֲבָל עַל־יְדֵי בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה שֶׁכָּלוּל מִכֻּלָּם, שָׁם נִמְתָּקִים כָּל הַצִּמְצוּמִים, וְכָל הַדִּינִים כֻּלָּם. וְהַתּוֹרָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת מֵחָכְמָה עִלָּאָה, כִּי אוֹרַיְתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקַת (זוהר בשלח דף סב), וְאֵין יְכוֹלָה לְקַבֵּל מֵחָכְמָה עִלָּאָה, כִּי־אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁלֵמוּת. וּשְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, הִיא עַל־יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אֵין לָהּ שְׁלֵמוּת, כִּי־אִם עַל־יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַסְּפָרִים הַנַּ"ל, שֶׁנִּתְחַדְּשִׁים עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, בִּבְחִינַת: וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי, בְּחִינַת: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, עַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלָם הַתּוֹרָה. וַאֲזַי, הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת (שמות כד): לוּחוֹת הָאֶבֶן – שֶׁמְּקַבֶּלֶת הֶאָרָה מִבְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה. כִּי כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, יֵשׁ לוֹ צִמְצוּם אַחֵר בְּכַמּוּת וְאֵיכוּת, וְכָל הַצִּמְצוּמִים שֶׁבָּעוֹלָם, כֻּלָּם נִרְשָׁמִים בְּאֶבֶן שְׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וְכֻלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, וְשָׁם הַמְתָּקַת כָּל הַדִּינִים, כִּי הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, בְּחִינַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים. כִּי הַשֵּׂכֶל נִקְרָא קֹדֶשׁ, וְכֻלָּם מְקַבְּלִים וְנִכְלָלִים בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁכָּלוּל מִכֻּלָּם. וּמִשָּׁם הַמְתָּקַת כָּל הַדִּינִים, בִּפְרָטִיּוּת וּבִכְלָלִיּוּת. כִּי גַּם כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין הַדִּין בִּפְרָט, בְּאֵיזֶה שֵׂכֶל שֶׁל אֵיזֶה צִמְצוּם, צְרִיכִין גַּם כֵּן לְהַמְשִׁיךְ כֹּחַ מֵהַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ לְזֶה הַשֵּׂכֶל הַפְּרָטִי לְהַמְתִּיק הַדִּין. וְכֵן בִּכְלָלִיּוּת, לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים מֵאֵיזֶה צִמְצוּם שֶׁיִּהְיֶה, אִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִּיק כִּי־אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁהַתּוֹרָה יֵשׁ לָהּ שְׁלֵמוּת עַל יְדֵי הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל, אֲזַי מְקַבֶּלֶת מֵחָכְמָה עִלָּאָה, בִּבְחִינַת לוּחוֹת הָאֶבֶן, בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה, וַאֲזַי מַשְׁפַּעַת בְּכָל הַחָכְמוֹת, וְנִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים, בִּבְחִינַת (תהלים כ): יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ – שֶׁעִקַּר הָעֵזֶר וְהַיְשׁוּעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים, הוּא מִקֹּדֶשׁ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ כַּיָּדוּעַ. וְזֶה אוֹתִיּוֹת "שְׁתִיָּה", רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי. (לשון המקרא איוב לא: הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי). הֶן תָּוִי שַׁדַּי – הַיְנוּ בְּחִינַת הָרְשִׁימוֹת שֶׁל כָּל הַצִּמְצוּמִים נִמְתָּקִין עַל־יְדֵי שֶׁבָּאִים בְּתוֹךְ שְׁתִיָּה, בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה הַנַּ"ל. וְזֶה יַעֲנֵנִי – בְּחִינַת הַהַמְתָּקָה, בִּבְחִינַת: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶה: הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי – שֶׁעַל־יְדֵי וְסֵפֶר כָּתַב כַּנַּ"ל, הַיְנוּ רִבּוּי הַסְּפָרִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת כַּנַּ"ל, שֶׁאָז יֵשׁ לְהַתּוֹרָה שְׁלֵמוּת, וּמְקַבֶּלֶת מִשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, מֵחָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי – בְּחִינַת הַהַמְתָּקָה, עַל־יְדֵי בְּחִינַת לוּחוֹת הָאֶבֶן, שֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל:

Likutei Moharan 67:8

ח וְלִפְעָמִים יֵשׁ עֲיֵפוּת אֶל הַנֶּפֶשׁ, עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְרַחֲקָה מֵאִמָּהּ, דְּהַיְנוּ הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל. וְצָרִיךְ לְהַחֲיוֹתָהּ וּלְהַבְרִיאָהּ עַל־יְדֵי מַיִם קָרִים, בִּבְחִינַת (משלי כה): מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; הַיְנוּ כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּלֹא לֵב, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַחֵק הַנֶּפֶשׁ מִן הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת (ישעיה כט): בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק וְכוּ'. כִּי כַּוָּנַת הַלֵּב זֶה בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כה): אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא, וּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י: לִבִּי אֲכַוֵּן. אֲבָל כְּשֶׁהַלֵּב רָחוֹק מִדִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, אֲזַי הוּא בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלֵּב, מִן הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת: בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק, וַאֲזַי יֵשׁ עֲיֵפוּת אֶל הַנֶּפֶשׁ, וְצָרִיךְ לְהַבְרִיאָהּ עַל־יְדֵי מַיִם קָרִים כַּנַּ"ל. וּמַיִם קָרִים, מְקַבְּלִין עַל־יְדֵי בְּחִינַת רְעָמִים. וּרְעָמִים נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי מַה שֶּׁנּוֹתְנִין כָּבוֹד לְזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ח:): הִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר וּלְכַבְּדוֹ. וְעַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשִׂין רְעָמִים, וּמִשָּׁם בָּאִים מַיִם קָרִים לְהַחֲיוֹת הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל. כִּי הָרְעָמִים נַעֲשִׂין, עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִין אֵדִים וְקִיטוֹרִים חַמִּים, וּבָאִים בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וְנִתְלַהֲבִים שָׁם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִקְרָע הֶעָנָן, וּמִזֶּה נִשְׁמָע קוֹל הָרַעַם. וּפְעֻלּוֹת הָרְעָמִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְחַלְּקִין הַמַּיִם שֶׁל כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם, כְּפִי הַצָּרִיךְ לְהַשְׁקוֹתוֹ, בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל, כְּפִי הָרָאוּי לְפִי הַמָּקוֹם, בִּבְחִינַת (תהלים קד): מִקּוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן, יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. כְּמוֹ כֵן, כְּשֶׁנּוֹתְנִין כָּבוֹד לְזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ, וְהַשִּׁכְחָה הוּא בְּחִינַת עֲנָנִין דִּמְכַסְּיָן עַל עֵינִין, וּכְשֶׁנּוֹתְנִין לוֹ כָּבוֹד, וְהַכָּבוֹד הוּא בְּחִינַת אֵשׁ, בִּבְחִינַת (שמות כד): וּכְבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת; וְהוּא בָּא בְּתוֹךְ הֶעָנָן, בִּבְחִינַת (שם טז): וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן; הַיְנוּ בְּתוֹךְ בְּחִינַת הָעֲנָנִין דִּמְכַסְּיָן עַל עֵינִין, וַאֲזַי נִקְרָע הֶעָנָן, וּמִזֶּה נַעֲשִׂין בְּחִינַת רְעָמִים. בִּבְחִינַת (תהלים כט): אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים, שֶׁעַל־יְדֵי הַכָּבוֹד נַעֲשִׂין רְעָמִים כַּנַּ"ל. וַאֲזַי יוֹצְאִין מַיִם רַבִּים, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלֶּה דַּעַת הַזָּקֵן, עַל־יְדֵי שֶׁנִּקְרָע הֶעָנָן הַמְכַסֶּה עַל הָעֵינִין כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת (ישעיה יא): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה וְכוּ' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים, וְזֶהוּ בְּחִינַת מַיִם רַבִּים הַנַּ"ל, וְהֵם בְּחִינַת מַיִם קָרִים, שֶׁעַל יָדָן מְחַיִּין וּמַבְרִיאִים אֶת הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל: וְעַל־יְדֵי אֵלּוּ הָרְעָמִים נִתְחַלְּקִין מֵימֵי הַדַּעַת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ, לְפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל מַיִם קָרִים, לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ. וְזֶה הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַלּוֹמֵד מִן הַסֵּפֶר, לְשׁוֹמֵעַ מִפִּי צַדִּיקֵי אֱמֶת. כִּי כְּשֶׁלּוֹמֵד מִן הַסֵּפֶר, אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַשִּׁעוּר שֶׁצָּרִיךְ לִלְמֹד לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ. אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק, אֲזַי מַשְׁפִּיעַ לוֹ בְּחִינַת מַיִם קָרִים לְפִי הָרָאוּי לוֹ, לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָרְעָמִים כַּנַּ"ל: וְאֵלּוּ הַמַּיִם קָרִים מְחַיִּין וּמְתַקְּנִין אֶת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהָיְתָה עֲיֵפָה עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְרַחֲקָה מִן הַכָּבוֹד, עַל־יְדֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַּוָּנַת הַלֵּב כַּנַּ"ל. כִּי הִסְתַּלְּקוּת הַחָכְמָה מִן הַזְּקֵנִים, הַיְנוּ מִבְּחִינַת זָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ הַנַּ"ל, זֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי מַה שֶּׁמִּתְפַּלְּלִין בְּלֹא לֵב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם בישעיה כט): בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, לָכֵן הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. וְעַל כֵּן, עַל־יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין כָּבוֹד לְזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזֵר וְנִתְגַּלֶּה חָכְמָתוֹ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָרְעָמִים כַּנַּ"ל, נִמְצָא שֶׁבָּזֶה בְּעַצְמוֹ מְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁגָּרַם עַל־יְדֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּלִי כַּוָּנַת הַלֵּב, דְּהַיְנוּ שֶׁגָּרַם הִסְתַּלְּקוּת הַחָכְמָה מִן הַזְּקֵנִים כַּנַּ"ל, כִּי עַכְשָׁו עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם, חוֹזֵר וְנִתְגַּלֶּה חָכְמָתָם כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן, אֲזַי עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ, יוֹצְאִין מַיִם קָרִים, וּמְחַיֶּה אֶת נַפְשׁוֹ, שֶׁהָיְתָה עֲיֵפָה עַל־יְדֵי פְּגַם הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת (איוב לז): יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת; הַיְנוּ שֶׁקּוֹל הָרְעָמִים מְתַקְּנִין אֶת בְּחִינַת הַנִּפְלָאוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַחָכְמָה מִן הַזְּקֵנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי הָרְעָמִים נִתְתַּקְּנִין, וְחוֹזֵר וְנִתְגַּלֶּה חָכְמָתָם כַּנַּ"ל: וַאֲזַי, כְּשֶׁמְּחַיִּין הַנֶּפֶשׁ עַל־יְדֵי מַיִם קָרִים הַנַּ"ל, מְחַיִּין גַּם אֶת הָעֲצָמוֹת. כִּי פְּגַם הַנֶּפֶשׁ הוּא פְּגַם הָעֲצָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ו): כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין בְּכַוָּנַת הַלֵּב, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא עֲיֵפוּת הַנֶּפֶשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא פְּגַם הָעֲצָמוֹת. כִּי צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְהַרְגִּישׁ דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בְּכָל עַצְמוֹתָיו, בִּבְחִינַת (שם לה): כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה. וְעַל־יְדֵי הַמַּיִם קָרִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְחַיֶּה הַנֶּפֶשׁ, עַל־ יְדֵי־זֶה מְחַיֶּה הָעֲצָמוֹת, בִּבְחִינַת (איוב כא): וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה. וְזֶה בְּחִינַת (משלי כה): מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק. שְׁמוּעָה טוֹבָה זֶה בְּחִינַת קוֹל הָרְעָמִים, שֶׁמַּשְׁמִיעִין עַצְמָן בְּטוֹב, שֶׁהֵם מְתַקְּנִין הִתְרַחֲקוּת הַנֶּפֶשׁ מִן הַכָּבוֹד, וְזֶה בְּחִינַת: שְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, שֶׁהֵם בָּאִים מִן הָרְעָמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמוּעָה טוֹבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (שם טו): שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם; שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת שְׁמוּעָה טוֹבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רְעָמִים, שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת מַיִם קָרִים, שֶׁהֵם מְחַיִּין וּמַבְרִיאִין הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקְּנִין וְנִתְדַּשְּׁנִין הָעֲצָמוֹת, בִּבְחִינַת: וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה כַּנַּ"ל. וְזֶה: תְּדַשֶּׁן עָצֶם כַּנַּ"ל, כִּי תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ הוּא תִּקּוּן הָעֲצָמוֹת כַּנַּ"ל:

(מִן תֵּבַת "וַאֲזַי כְּשֶׁמְּחַיִּין הַנֶּפֶשׁ" עַד כָּאן לֹא נִכְתַּב כָּרָאוּי):

וְזֶה בְּחִינַת (במדבר כח): וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים – בְּחִינַת הֻלֶּדֶת הַנֶּפֶשׁ בְּלִי קִשּׁוּי לֵילֵד, בְּחִינַת (ירמיה ד): צָרָה כְּמַבְכִּירָה; שֶׁהוּא בְּחִינַת קִשּׁוּי לֵילֵד, וְגַם הוּא בְּחִינַת גִּדּוּל הַנֶּפֶשׁ, בְּחִינַת (זכריה יב): כְּהָמִיר עַל הַבְּכוֹר, שֶׁהוּא צַעַר הַגִּדּוּל. מִקְרָא קֹדֶשׁ – זֶה בְּחִינַת שֶׁהַכָּבוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כט): וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי, קוֹרֵא אֶת הָרַגְלִין, בִּבְחִינַת: צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ כַּנַּ"ל: (וְהַשְּׁאָר לֹא בֵּאֵר):

Likutei Moharan 67:10

Likutei Moharan 101:2

הָעִנְיָן הוּא כָּךְ, כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים (ישעיה כו) – הַיְנוּ בְּרֵאשִׁית בָּרָא, כִּי בַּתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית בָּרָא עוֹלָמִים (ב"ר פ"א). כִּי יוּ"ד הוּא הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה, וְהֵא הוּא אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, בְּחִינַת חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה. וְהַיְנוּ בְּיָ"הּ ה' צוּר עוֹלָמִים, הַיְנוּ בְּהַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת י"ק כַּנַּ"ל, בָּרָא כָּל הָעוֹלָמִים כַּנַּ"ל. וּכְתִיב (יחזקאל לד): אָדָם אַתֶּם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סא): אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם, וְאֵין עַכּוּ"ם קְרוּיִין אָדָם. כִּי יֵשׁ ע' אַנְפִּין נְהִירִין, וְיֵשׁ ע' אַנְפִּין חֲשׁוּכִין. כִּי יֵשׁ שְׁנֵי כֹּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עב:) עַל פָּסוּק: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה: זָכָה – נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה – נַעֲשֶׂה לוֹ סַם מָוֶת. סַם חַיִּים, הוּא אַנְפִּין נְהִירִין. סַם מָוֶת, הוּא אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ג): בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם. וּמִן אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, יֵשׁ לָעַכּוּ"ם יְנִיקָה. וְכָל עַכּוּ"ם יֵשׁ לָהֶם כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, רַק כָּל אֻמָּה וְאֻמָּה כָּרוּךְ אֶל מִדָּה אַחַת יוֹתֵר מִכָּל הַמִּדּוֹת. וְזֶה (דברים לג): הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְכוּ', שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִתֵּן הַתּוֹרָה לְכָל הַבְּרוּאִים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד לֹא רָצָה לְקַבְּלָהּ, מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהֵם כְּרוּכִים אַחֲרֶיהָ אָסְרָה תּוֹרָה (ספרי פ' וזאת הברכה, עי' זוהר בלק קצג). וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדּוֹת רָעוֹת, הוּא נִכְנָע תַּחַת אוֹתָם הָעַכּוּ"ם, שֶׁהֵם כְּרוּכִים וּמְקֻשָּׁרִים לְאוֹתָם הַמִּדּוֹת רָעוֹת. וְזֶהוּ (אבות פ"ג): כָּל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ; הַיְנוּ שִׁעְבּוּד בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֹל מַלְכוּת. וְגַם דֶּרֶךְ אַרְצִיּוּת, דְּהַיְנוּ הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָעַכּוּ"ם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁפָּרַק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ע' אַנְפִּין נְהִירִין, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִין עָלָיו בְּחִינַת ע' אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, שֶׁהֵם הַשִּׁעְבּוּד וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָעַכּוּ"ם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ כַּנַּ"ל. אֲבָל כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ; הַיְנוּ מִי שֶׁלּוֹמֵד בְּעִיּוּן, שֶׁמְּעַיֵּן וּמֵבִין חָכְמוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, בְּחִינַת (קהלת ח): חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, עַל־יְדֵי־זֶה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כִּי נִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ הַשִּׁעְבּוּד וְהַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, עַל־יְדֵי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין כַּנַּ"ל. כִּי כָּל מַה שֶּׁאָדָם מַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ, הוּא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, וּמַה שֶּׁאֵינוֹ מַשִּׂיג, הוּא בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין. וְעַל כֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לְעַיֵּן בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁמַּשִּׂיג חָכְמוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, אָז נִכְנָעִין הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל הָעַכּוּ"ם, שֶׁנֶּאֱחָזִין בִּבְחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת (דברים לב): יַצֵּב גְּבוּלוֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לְמִסְפַּר, הוּא לְשׁוֹן סַפִּיר וּנְהִיר, בְּחִינַת (שמות כד): לִבְנַת הַסַּפִּיר. הַיְנוּ: אַחַר אַנְפִּין נְהִירִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵיהֶם: יַצֵּב גְּבוּלוֹת עַמִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין כַּנַּ"ל: וּבְכָל אָדָם וְאָדָם בְּעַצְמוֹ יֵשׁ בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, הָרְחוֹקִים בְּשָׁרְשָׁם מִכָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת. וְיֵשׁ בּוֹ אֲחִיזַת הַשִּׁבְעִים עַכּוּ"ם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, שֶׁכֻּלָּם הֵם מִבְּחִינַת הַשִּׁבְעִים עַכּוּ"ם, שֶׁהֵם אַנְפִּין חֲשׁוּכִין. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קו): וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם; שֶׁהַיְנוּ שֶׁמְּעֹרָב בַּמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁבּוֹ, שֶׁנִּמְשָׁכִין מִן הַגּוֹיִם כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אָז הָעֲבֵרָה וְהֶעָווֹן נֶחֱקָק עַל עַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לב): וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מִזֶּה, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, שֶׁהִיא הַהֶפֶךְ מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הָעֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְיַגֵּעַ בַּתּוֹרָה וּלְהָמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סג:) עַל פָּסוּק (במדבר יט): זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל – אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, דְּהַיְנוּ עַצְמִיּוּתוֹ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְהַתַּאֲווֹת רָעוֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַפְּגָמִים הַחֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתָיו כַּנַּ"ל. כִּי צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ בְּהַתּוֹרָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין אוֹתָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּצֵא מִבְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת חַשְׁכוּת וְהַסְתָּרַת הַיְדִיעָה, לִבְחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת יְדִיעַת וְהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְאָז נִקְרָא אָדָם, בְּחִינַת: זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נִקְרָא אָדָם, בְּחִינַת: אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְאֵין הָעַכּוּ"ם קְרוּיִים אָדָם. כִּי עִקַּר שֵׁם אָדָם זוֹכִין עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, שֶׁהִיא הַהֶפֶךְ מִכָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת רָעוֹת, שֶׁעַל־שֵׁם זֶה נִקְרָאִים אָדָם, בְּחִינַת: זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם. אֲבָל הָעַכּוּ"ם הָרְחוֹקִים מֵחָכְמוֹת הַתּוֹרָה, מֵאַנְפִּין נְהִירִין, כִּי הֵם בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, כִּי הֵם מְשֻׁקָּעִים בְּכָל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת, עַל כֵּן אֵין קְרוּיִים אָדָם וְכַנַּ"ל. כִּי עִקַּר בְּחִינַת אָדָם, הוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי שֶׁזּוֹכִין לְהַשִּׂיג, דְּהַיְנוּ חָכְמוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ שִׂכְלִיּוֹת: דְּהַיְנוּ שֵׂכֶל פָּשׁוּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת (תהלים קד): כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ. וּכְשֶׁלּוֹמֵד וּמֵבִין, זֶה נִקְרָא בִּינָה. וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הַתּוֹרָה, זֶה נִקְרָא דַּעַת כַּיָּדוּעַ. וְשָׁלֹשׁ שִׂכְלִיּוּת אֵלּוּ, הֵם בְּחִינַת יָדַיִם לַתּוֹרָה: בְּחִינַת יָד הַגְּדוֹלָה וְיָד הַחֲזָקָה וְיָד הָרָמָה, שֶׁבָּהֶם מִתְקַבֶּלֶת הַתּוֹרָה. וְאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה שִׂכְלִיִּים, הֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים י"ק. כִּי י"ק הֵם חָכְמָה וּבִינָה, שֶׁהֵם תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין (זוהר ויקרא ד' האזינו רצ), שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּכָל אֶחָד מֵהַשָּׁלֹשׁ שִׂכְלִיּוֹת הַנַּ"ל, וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים י"ק הוּא גִּימַטְרִיָּא אָדָם. נִמְצָא שֶׁעִקַּר שֵׁם אָדָם, הוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי, דְּהַיְנוּ חָכְמוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, בְּחִינַת הַרְחָקַת וּשְׁבִירַת כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת כַּנַּ"ל: וְזֶהוּ: בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים – זֶה בְּחִינַת תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין, שֶׁהֵם בְּחִינַת י"ק, שֶׁהוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה, בְּחִינַת אָדָם. צָרִיךְ לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי – הַיְנוּ לֶאֱכֹל וּלְהָמִית הָעַצְמִיּוּת שֶׁלִּי, כִּי אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ כַּנַּ"ל. וַאֲזַי מִמֵּילָא צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ – כִּי כָּל הַצָּרִים וְהָאוֹיְבִים שֶׁנֶּאֱחָזִין בְּאַנְפִּין חֲשׁוּכִין, נִכְשָׁלִים וְנוֹפְלִים. כִּי נִתְבַּטְּלִים בְּחִינַת הָאַנְפִּין חֲשׁוּכִין, וְזוֹכֶה לְאַנְפִּין נְהִירִין, שֶׁהוּא חָכְמוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת י"ה, בְּחִינַת תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין, שֶׁעַל שֵׁם זֶה דַּיְקָא נִקְרָאִין יִשְׂרָאֵל אָדָם כַּנַּ"ל. וְאָז כָּל הַצָּרִים וְהָאוֹיְבִים שֶׁנֶּאֱחָזִין בְּאַנְפִּין חֲשׁוּכִין, בְּתַאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, נִכְשָׁלִים וְנוֹפְלִים, כִּי זָכָה לְאַנְפִּין נְהִירִין כַּנַּ"ל:

Chapter 25:1-40

Likutei Moharan

Likutei Moharan 37:4

ד אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת צְדָקָה, כִּי יֵשׁ צְדָקָה בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְיֵשׁ צְדָקָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְצִדְקַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הִיא גְּדוֹלָה וּלְמַעְלָה מִצִּדְקַת חוּץ לָאָרֶץ. וְכֵן יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תּוֹרָה, כִּי אֵין דּוֹמָה הַתּוֹרָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶבֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵטְא, לְהַתּוֹרָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶבֶל שֵׁאֵין בּוֹ חֵטְא (שבת קיט:), כִּי אֵין הַדִּין נִמְתָּק, וְאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, אֶלָּא עַל הֶבֶל פֶּה שֶׁל תִּינוֹקוֹת (שם). כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (בהקדמה דף א:): הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ – אִלֵּין אֲבוֹת הָעוֹלָם. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ – כַּד אָתָא עִדַּן לְקַצָּצָא חַיָּבַיָּא מִן עָלְמָא. וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע – דָּא קָלָא דְּיַנּוּקָא דְּרַבְיָא דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְתָא. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שה"ש א): תּוֹרֵי זָהָב; וּכְתִיב (שמות כה): וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב. עַל־יְדֵי קָלָא דְּיַנּוּקָא דְּרַבְיָא, נִתְגַּלּוּ הָאָבוֹת בָּעוֹלָם לְהָגֵן. נִמְצָא כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיִּתְגַּלּוּ עַל יָדְךָ הָאָבוֹת בָּעוֹלָם, כְּדֵי לִדְחוֹת הַדִּין, וְהַחֹשֶׁךְ, שִׁכְחָה, וְסִכְלוּת, מִן הָעוֹלָם. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, וְעַל־יְדֵי צְדָקָה דְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תִּכְלֹל עַצְמְךָ בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הֶבֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. וְזֶה פֵּרוּשׁ (ויקרא כו): וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְכוּ', פֵּרוּשׁ, אֵימָתַי יִתְגַּלּוּן הָאָבוֹת בָּעוֹלָם, כַּד הָאָרֶץ אֶזְכֹּר; עַל־יְדֵי אֲוִירָא דְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת, כִּי כֵן נִתְבָּרְכוּ תִּינוֹקוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח): הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי – שֶׁעַל־יְדֵי הַתִּינוֹקוֹת נִתְגַּלּוּ הָאָבוֹת לְהָגֵן. עַל־יְדֵי צְדָקָה דְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יֻכְלְלוּ בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲוִיר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית יא:): הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חֶסֶד; כִּי הַתַּעֲנִית הוּא גְּמִילוּת חֲסָדִים לְנַפְשׁוֹ, הַיְנוּ לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים יט): תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. גְּלַל כֵּן נִקְרָא אִישׁ חָסִיד, כִּי מְבַטֵּל הַדִּין וְהַחֹשֶׁךְ, וּמַמְשִׁיךְ חֲסָדִים בָּעוֹלָם:

Likutei Moharan, Part II 60:4

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְרַבִּי עֲקִיבָא: לַמְּדֵנִי תּוֹרָה, וְאִם לָאו, אֲנִי אוֹמֵר וְכוּ'. כִּי רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת וְדוֹרֵשׁ בָּרַבִּים, וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁמִפְּנֵי זֶה נִתְפַּס בַּתְּפִיסָה, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ בָּרַבִּים, וְשָׁמְעוּ בְּנֵי־אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. כִּי עַל־יְדֵי חִדּוּשֵׁי־תוֹרָה שֶׁמְּגַלִּין, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ אֱלֹקוּת, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה): וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצוּ לִקַּח וּלְהַמְשִׁיךְ אוֹתִי, אִי אֶפְשָׁר כִּי־אִם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מַמְשִׁיכִין אוֹתוֹ, כִּבְיָכוֹל. וּלְהֵיכָן נִמְשָׁךְ הָאֱלֹקוּת, לְתוֹךְ מֹחַ הַשּׁוֹמֵעַ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּהוּ תְּפִיסָה, כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת (שה"ש ז): מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים – בִּרְהִיטֵי מֹחִין (סוף התיקונים תיקון ו' דף ה). אָסוּר דַּיְקָא, שֶׁמַּה שֶּׁנִּמְשָׁךְ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, בִּרְהִיטֵי מֹחִין הוּא בְּחִינַת תְּפִיסָה, בְּחִינַת (תהלים סח) שָׁבִיתָ שֶׁבִי, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא נַיְחָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ, כִּבְיָכוֹל, עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִיסָה. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, וּמַמְשִׁיךְ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ מֹחַ שֶׁלּוֹ, זֶהוּ תְּפִיסָה מַמָּשׁ, וְעַל־כֵּן עָנְשׁוֹ תְּפִיסָה. וְעַל־כֵּן סָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְפַּס רַבִּי עֲקִיבָא בַּתְּפִיסָה כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי הַתְּפִיסָה יִתְתַּקֵּן, וְיִזְדַּכְּכוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁהִכְנִיס לְתַלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים, בִּבְחִינַת (בראשית מב): וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם. וְעַל־כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁיְּלַמְּדוֹ תּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיְּלַמֵּד עַתָּה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, עַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן פְּגַם הַנַּ"ל, שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְתַלְמִידִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים: וְאִם לָאו, אֲנִי אוֹמֵר וְכוּ' – אֲנִי אוֹמֵר דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁאִם הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, אֲזַי אֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה. וְזֶהוּ: אֲנִי אוֹמֵר לְיוֹחַאי אַבָּא, כִּי כָל חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁמְּגַלִּין, עַל־יְדֵי־זֶה מְגַלִּין חֲסָדִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות צו): כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד. וְיֵשׁ בְּכָל אֶחָד חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת: חֲסָדִים מִצַּד הָאָב וְכוּ' . וְרַבִּי עֲקִיבָא לֹא הָיָה לוֹ מִצַּד הָאָב חֲסָדִים, כִּי הָיָה בֶּן גֵּרִים, וְלֹא הָיָה לוֹ זְכוּת אָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות כז:), שֶׁלֹּא רָצוּ לְמַנּוֹתוֹ נָשִׂיא לְרַבִּי עֲקִיבָא, מִשּׁוּם דְּלֵית לֵהּ זְכוּת אָבוֹת. וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אֵין רוֹצֶה לוֹמַר תּוֹרָה מֵחֲמַת זֶה, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ חֲסָדִים מִצַּד הָאָב. אֲבָל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ חֲסָדִים מִצַּד אָבִיו רַבִּי יוֹחַאי, (שֶׁהָיָה גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל), וְעַל־כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְאִם לָאו, אֲנִי אוֹמֵר לְיוֹחַאי אַבָּא, הַיְנוּ שֶׁאֲנִי אוֹמַר לְהַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹחַאי אַבָּא, בְּחִינַת הַחֲסָדִים מִצַּד הָאָב, שֶׁמִּשָּׁם הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, כִּי הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה הוּא הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: וּמוֹסֶרְךָ לַמַּלְכוּת – כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, שֶׁזֶּה שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר תּוֹרָה וּלְגַלּוֹת הַחֲסָדִים, וְעַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר עַתָּה, הָיָה מְתַקֵּן פְּגָם הַנַּ"ל, שֶׁלִּמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים. אַךְ רַבִּי עֲקִיבָא אֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת חִדּוּשֵׁי־תוֹרָה וּלְגַלּוֹת הַחֲסָדִים, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ חֲסָדִים מִצַּד הָאָב. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, שֶׁזֶּהוּ רַק מֵחֲמַת עֲנִיווּת שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁמֵּחֲמַת עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא הוּא סוֹבֵר שֶׁאֵין יָכוֹל לְגַלּוֹת תּוֹרָה מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ חֲסָדִים מִצַּד הָאָב, וְאֵין יָכוֹל לְתַקֵּן פְּגָם הַנַּ"ל כִּי־אִם עַל־יְדֵי הַתְּפִיסָה, כִּי הַתְּפִיסָה הוּא תִּקּוּן וְזִכּוּךְ לְהַדִּבּוּרִים כַּנַּ"ל. אֲבָל בֶּאֱמֶת רַבִּי עֲקִיבָא הוּא רַבִּי גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲסָדִים מִצַּד עַצְמוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לִזְכוּת אָבוֹת כְּלָל, וְיָכוֹל רַבִּי עֲקִיבָא לְגַלּוֹת תּוֹרָה עַל־יְדֵי הַחֲסָדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצַּד עַצְמוֹ לְבַד, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְתַקֵּן פְּגָם הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֲנִי אוֹמֵר וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ לִי חֲסָדִים מִצַּד הָאָב, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָבִיא אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לְתוֹךְ בְּחִינַת גַּדְלוּת, עַד שֶׁיֻּכְרַח רַבִּי עֲקִיבָא בְּעַל־כָּרְחוֹ לוֹמַר תּוֹרָה, כִּי בֶּאֱמֶת רַבִּי עֲקִיבָא יָכוֹל בְּוַדַּאי לְגַלּוֹת תּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת, כִּי רַבִּי עֲקִיבָא גָּדוֹל כָּל־כָּךְ, שֶׁיָּכוֹל לְגַלּוֹת תּוֹרָה עַל־יְדֵי חֲסָדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצַּד עַצְמוֹ, רַק שֶׁהוּא עָנָו, וְעַל־יְדֵי שֶׁיְּגַלֶּה רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּלְמִידוֹ תּוֹרָה שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ חֲסָדִים מִצַּד הָאָב, עַל־יְדֵי זֶה יָבִיא אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לִבְחִינַת גַּדְלוּת, עַד שֶׁיֻּכְרַח בְּעַל־כָּרְחוֹ לוֹמַר תּוֹרָה אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה. וְזֶהוּ: וְאִם לָאו, הַיְנוּ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי עֲקִיבָא: אִם אֵין אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר תּוֹרָה, וְזֶהוּ מֵחֲמַת עַנְוְתָנוּתְךָ, אֲזַי אֲנִי אוֹמֵר לְיוֹחַאי אַבָּא, הַיְנוּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה, כִּי יֵשׁ לִי חֲסָדִים מִצַּד הָאָב כַּנַּ"ל, וּמוֹסֶרְךָ לַמַּלְכוּת, שֶׁאָבִיא אוֹתְךָ וְאֶמְסָרְךָ בְּעַל־כָּרְחָךָ לַמַּלְכוּת, לִבְחִינַת גַּדְלוּת, וְתִהְיֶה מֻכְרָח בְּעַל־כָּרְחָךָ לְגַלּוֹת תּוֹרָה, שֶׁהִיא הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים כַּנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי תַּלְמִידוֹ יֹאמַר תּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה יָבִיא אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לִבְחִינַת גַּדְלוּת בְּעַל־כָּרְחוֹ, וְיֻכְרַח לוֹמַר תּוֹרָה, שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת הַחֲסָדִים, שֶׁהוּא תִּקּוּן פְּגָם הַנַּ"ל: (וְלֹא בֵּאֵר אֵיךְ עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁמְּגַלֶּה חֲסָדִים, עַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן פְּגָם הַנַּ"ל. גַּם לֹא בֵּאֵר אֵיךְ עַל־יְדֵי הַתַּלְמִיד שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת, כְּשֶׁמְּגַלֶּה תּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה רַבּוֹ מֻכְרָח לָבוֹא בְּגַדְלוּת וְלוֹמַר תּוֹרָה).

Likutei Moharan 63:5

וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו – זֶה בְּחִינַת מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח אֵצֶל עַצְמוֹ, כִּי פָּנִים לְשׁוֹן כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לג): פָּנַי יֵלֵכוּ; וְגַם פָּנִים לְשׁוֹן רָצוֹן וְהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ו): יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. וְהַצַּדִּיק הוּא לִפְעָמִים מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִין בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, וְהוּא כְּמוֹ חִלּוּף, שֶׁמַּחֲלִיף עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַהַשְׁפָּעָה וְהַהַשְׁגָּחָה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה זֹאת הַהַשְׁפָּעָה וְהַהַשְׁגָּחָה, וּמְכַסֶּה פְּנֵי הַשְׁגָּחָה זוֹ, וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִין, כִּי הוּא בּוֹחֵר בְּהַשְׁפָּעָה וְהַשְׁגָּחָה רוּחָנִיּוֹת. וְאוֹתָהּ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהָלְכָה לָהּ, נִתְפַּזְּרָה בֵּין הָעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה וְכוּ', שֶׁלִּפְעָמִים מְגַלֶּה פָּנִים שֶׁל רָצוֹן וְהַשְׁגָּחָה, וּמְכַסֶּה פָּנִים שֶׁל כַּעַס, וְלִפְעָמִים מְכַסֶּה פָּנִים שֶׁל רָצוֹן וְהַשְׁגָּחָה כַּנַּ"ל: וְלֶחֶם הַפָּנִים הוּא בְּחִינַת בְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כד): בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנוּ לִפְנֵי ה' וְכוּ', בְּרִית עוֹלָם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם (שמות כה): וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח. וְעַל כֵּן נִקְרֵאת הַבְּחִינָה הַמְקַבֶּלֶת הַשִּׁשָּׁה טְפָחִים הַנַּ"ל "מִטְפַּחַת", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ג): הָבִי הַמִּטְפַּחַת; כִּי זֶה הָיָה בַּקָּשָׁתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): וּפָרַשְׂתָּ כְּנָפֶיךָ עַל אֲמָתֶךָ; שֶׁבִּקְשָׁה הַכְּנָפַיִם הַנַּ"ל, שֶׁהֵן בְּחִינַת הַשִּׁשָּׁה טְפָחִים כַּנַּ"ל. עַל כֵּן: וַיֹּאמֶר לָהּ הָבִי הַמִּטְפַּחַת, וַיָּמָד לָהּ שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים; שֶׁהֵן בְּחִינַת שִׁשָּׁה טְפָחִים, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם הַנַּ"ל:

Likutei Moharan, Part II 71:6

וְנֹעַם הָעֶלְיוֹן שׁוֹפֵעַ תָּמִיד, אֲבָל צְרִיכִין כְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדוֹ שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן. וְדַע, שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה הַכְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדָהּ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, כִּי צְדָקָה הִיא נְדִיבוּת לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה): מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי; וּנְדִיבוּת לֵב, הַיְנוּ שֶׁנִּפְתָּח וְנִתְנַדֵּב הַלֵּב, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִפְתָּחִין שְׁבִילִין דְּלִבָּא, וְנַעֲשִׂין כְּלִי לְקַבֵּל שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, שֶׁנִּמְשָׁכִין מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל. וְיֵשׁ צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ צְדָקָה שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, וְעִקָּר הוּא הַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יָדָהּ נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה הַהוֹלָדָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (הושע י): זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, כִּי עִקָּר הַהוֹלָדָה – עַל־יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (בראשית לז): אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, הַיְנוּ שֶׁעִקָּר הַהוֹלָדָה – עַל־יְדֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף, כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צט): מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ, וְעִקָּר הַהוֹלָדָה – עַל־יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל, (שֶׁהִיא הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל, וְיוֹסֵף הוּא בְּחִינַת נֹעַם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְקַמָּן):

Likutei Moharan 94:2

הָעִנְיָן הוּא כָּךְ, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה מג): לִכְבוֹדִי בְרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו, דְּהַיְנוּ בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה לֹא נִבְרָא אֶלָּא לִכְבוֹדִי. וּכְבוֹדִי הַיְנוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שמות כה): וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין של"ה [מסכת תענית] דף ס]: בְּתוֹכוֹ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּתוֹכָם, מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. נִמְצָא כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נִקְרָא לְבוּשׁ, וּלְבוּשׁ נִקְרָא כָּבוֹד, כִּי רַבִּי יוֹחָנָן קָרֵי לְמָאנֵהּ מְכַבְּדוּתָא (שבת קיג). נִמְצָא כָּל הָעוֹלָמוֹת לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם רַב טוּב. וּכְשֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתֵיהֶם, יֵשׁ לוֹ צַעַר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג): בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר. אַךְ מֵחֲמַת בְּהִירוּת אוֹר הַחֶסֶד, אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא, וְצָרִיךְ לַצִּמְצוּם הַקָּדוֹשׁ, הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ רַב טוּב, צָרִיךְ לְדַבֵּר: יִהְיֶה כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לג): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. וְהָאוֹתִיּוֹת הֵם צִמְצוּמִים, עַד כָּאן אוֹת א', עַד כָּאן אוֹת ת'. אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַדִּבּוּר גַּם כֵּן בְּגָלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם צו): סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ, וְהַיְנוּ הַדִּבּוּר עִם יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּת. לְכָךְ נֶאֱמַר (ישעיה מ): וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִי ה' דִּבֵּר, וְהַיְנוּ כְּשֶׁיִּגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, אָז הַדִּבּוּר גַּם כֵּן כִּבְיָכוֹל יִהְיֶה עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לז): חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם, וְחַיָּב לְתַקְּנוֹ. וּמַהוּ הַתִּקּוּן, הָעִנְיָן הוּא כָּךְ, שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּכָל דָּבָר, וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת, נִמְצָא מַעֲלֶה אוֹתִיּוֹת. וְהָאוֹתִיּוֹת נַעֲשִׂים דִּבּוּרִים, וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר נִשְׁפָּע רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל. אַךְ כֵּיצַד יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָעֵצָה הוּא כָּךְ: כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל בִּדְבַר מָה, תֵּכֶף יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה אוֹתִיּוֹת וְנִיצוֹצוֹת. וּמִן הָאֱמוּנָה הַזֶּה נַעֲשֶׂה זַיִ"ן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג): וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה, וְהָעֲשִׂיָּה הִיא שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְהָאֱמוּנָה הִיא הַשְּׁבִיעִית. וְאַחַר־כָּךְ יְצָרֵף אֶל הָאֱמוּנָה הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברי הימים א כח): דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ. וֶ"אֱלֹקֵי אָבִיךָ" הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ: מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם (חולין יג:), שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר. וְ"דַע" הִיא הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל. וְחָכְמָה הִיא יוּ"ד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שמות טו): אָז יָשִׁיר – שָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יָשִׁיר, יוּ"ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה. וּמֵהַיּוּ"ד וְהַזַּיִ"ן הַנַּ"ל, נַעֲשֶׂה עַיִן, כִּי ז פְּעָמִים י בְּגִימַטְרִיָּא ע. וְעוֹד, הָעַיִן הוּא חָכְמָה, כִּי חַכְמֵי הַעֵדָה נִקְרָאִים עֵינֵי הָעֵדָה (במדבר טו). וּמִמֵּילָא כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַיִן כָּזֶה, כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּדָבָר מֵהָעוֹלָם, בְּוַדַּאי נִתְעַלִּין הַנִּיצוֹצוֹת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כח): וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר, צִיץ – מִלְּשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת, כְּשֶׁהוּא טָהוֹר כַּנַּ"ל, בֶּאֱמוּנָה וּבְחָכְמָה, אָז: וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חוֹתָם; הַיְנוּ שֶׁתִּפְתַּח עַל־יְדֵי עַיִן כָּזֶה הַנִּיצוֹצוֹת הַחֲתוּמִים בְּכָל הַדְּבָרִים, וְתַעֲלֶה אוֹתָם קֹדֶשׁ לַה'. וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת, וּמֵאוֹתִיּוֹת נַעֲשֶׂה דִּבּוּרִים, וְעַל־יְדֵי הַדִּבּוּרִים מַשְׁפִּיעַ רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁמַּעֲלֶה נִיצוֹצוֹת מֵהַדָּבָר, אֲזַי הַדָּבָר הַזֶּה נַעֲשֶׂה אֶפֶס, כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם הַחִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר. וְזֶה פֵּרוּשׁ שֶׁל הַפָּסוּק: זָכַר חַסְדּוֹ – זָכַר, לְשׁוֹן הַשְׁפָּעָה. הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ חֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל, אֲזַי יְצָרֵף וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כד): בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת. בְּוַדַּאי רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ – הַיְנוּ הָאַרְצִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר נַעֲשֶׂה אֶפֶס. וְאֶת – הַיְנוּ הָאוֹתִיּוֹת מֵא' עַד ת', הַיְנוּ הַנִּיצוֹצוֹת, נַעֲשֶׂה יְשׁוּעוֹת אֱלֹקֵינוּ – כִּי מֵהַנִּיצוֹצוֹת נַעֲשֶׂה דִּבּוּרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַשְׁפִּיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ יְשׁוּעַת אֱלֹקֵינוּ, כִּי זֶה תַּעֲנוּגוֹ:

Likutei Moharan 208:3

פֵּרוּשׁ: מַה שֶּׁרְשָׁעִים עוֹשִׂים יִסּוּרִים לְצַדִּיקִים וְרוֹדְפִים אֶת הַצַּדִּיקִים, זֶה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּתְבוֹנֵן הַצַּדִּיק וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו. נִמְצָא שֶׁהָרָשָׁע הוּא כְּמוֹ צוֹפֶה, כְּשׁוֹמֵר הָעִיר שֶׁנִּקְרָא צוֹפֶה, כֵּן הָרָשָׁע הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַצַּדִּיק מִלִּפֹּל בְּגַשְׁמִיּוּת: פֵּרוּשׁ אַחֵר: מְעַט הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ עַל צַדִּיקִים הִיא טוֹבָה לָהֶם, כִּי הַמַּחֲלֹקֶת הִיא כְּמוֹ מִכְסֶה לָהֶם, שֶׁלֹּא יִתְגַּלּוּ וְיִתְפַּרְסְמוּ בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי הַצֹּרֶךְ, וְזֶה פֵּרוּשׁ: צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק – צוֹפֶה לְשׁוֹן מִכְסֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה): וְצִפִּיתָ אוֹתוֹ זָהָב, אֲבָל אֵלּוּ הָרְשָׁעִים מַרְבִּים בְּמַחֲלֹקֶת, מַרְבִּים בְּמִכְסֶה, עַד שֶׁאֵין כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לִסְבֹּל מַחֲלָקְתָּם וְשִׂנְאָתָם שֶׁל הָרְשָׁעִים, וְזֶהוּ: וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ – כְּמוֹ שֶׁמְּכַסִּין אֶת אָדָם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַנְשִׁים, כֵּן אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הֵן מְכַסִּין וּמַרְבִּים בְּצִפּוּיִים בְּמַחֲלֹקֶת וּמְבַקְשִׁין לַהֲמִיתוֹ, אֲבָל: וַה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ:

Likutei Moharan 225:1

דַּע, כְּשֶׁהָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי־זֶה הַבִּטָּחוֹן בִּשְׁלֵמוּת, כִּי עִקַּר הַבִּטָּחוֹן בִּשְׁלֵמוּת הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמה): עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ. עֵינֵי זֶה בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג): וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר, וּלְפִי הַשֵּׂכֶל כֵּן הוּא הַבִּטָּחוֹן, כִּי יֵשׁ כַּמָּה מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת בְּבִטָּחוֹן עַד אֵין סוֹף, בִּבְחִינַת (ישעיה כו): בִּטְּחוּ בַּה' עֲדֵי עַד, וְהַכֹּל לְפִי הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל, וְעִקַּר הַשֵּׂכֶל – עַל־יְדֵי הָרֵאָה, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל הוּא עַל־יְדֵי הַלַּחְלוּחִית הָעוֹלִים אֶל הַמֹּחַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן, וְהַמֹּחַ הִיא הַפְּתִילָה, וְהַנְּשָׁמָה שֶׁבַּמֹּחַ הוּא הָאוֹר, נִמְצָא שֶׁעִקַּר קִיּוּם הַשֵּׂכֶל הוּא עַל־יְדֵי הַלַּחְלוּחִית שֶׁבַּגּוּף כַּנַּ"ל, וְהַלַּחְלוּחִית הוּא עַל יְדֵי הָרֵאָה, כַּמּוּבָא (בת"ז ת"ג דף כז:): אִלְמָלֵא כַּנְפֵי רֵאָה דִּמְנָשְׁבִי עַל לִבָּא הֲוֵי לִבָּא אוֹקִיד כָּל גּוּפָא. וְזֶה בְּחִינַת (שמות כה): וְהָיוּ הַכְּרוּבִים פּוֹרְשֵׂי כְּנָפַיִם עַל הַכַּפֹּרֶת – כַּפֻּרְתָּא דְּלִבָּא (זוהר פנחס דף רלד.). נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי הָרֵאָה נִתְקַיֵּם הַלַּחְלוּחִית, שֶׁלֹּא יִתְיַבֵּשׁ עַל־יְדֵי הַלֵּב, וְעַל־יְדֵי־זֶה קִיּוּם הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר דּוֹלֵק עַל־יְדֵי הַלַּחְלוּחִית כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַבִּטָּחוֹן כַּנַּ"ל, נִמְצָא שֶׁשְּׁלֵמוּת הַבִּטָּחוֹן הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הָרֵאָה כַּנַּ"ל. וַאֲזַי יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת מֵהַצִּפְצוּף, דְּהַיְנוּ הַקּוֹל הַיּוֹצֵא מֵהַקָּנֶה, שֶׁהוּא רַק קוֹל פָּשׁוּט וְצִפְצוּף, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה דִּבּוּר, עַל־יְדֵי חֲמִשָּׁה מוֹצָאוֹת הַפֶּה שֶׁמְּחַתְּכִים הַדִּבּוּר, כִּי עִקַּר הַהֶבְדֵּל שֶׁיֵּשׁ בֵּין אָדָם לְחַי, הוּא עַל־יְדֵי חִתּוּךְ הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא גֶּדֶר הָאָדָם שֶׁהוּא מְדַבֵּר, בִּבְחִינַת (שמות ד): מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, וְעִקַּר הַהֶבְדֵּל הוּא חִתּוּךְ הַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מֵהַצִּפְצוּף וְהַקּוֹל, חִתּוּךְ הָאוֹתִיּוֹת וְהַדִּבּוּר, כִּי גַּם בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת יֵשׁ לָהֶם קוֹל וְצִפְצוּף, רַק שֶׁאֵין לָהֶם חִתּוּךְ הָאוֹתִיּוֹת וְהַדִּבּוּר, וְזֶהוּ גֶּדֶר הָאָדָם שֶׁיָּכוֹל לַחֲתֹּךְ הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל. וְלָבוֹא לִבְחִינַת גֶּדֶר אָדָם, הוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה, בִּבְחִינַת (בראשית א): נַעֲשֶׂה אָדָם, וּכְתִיב (רות ב): שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם וְכוּ' – מָה הָתָם צְדָקָה אַף כָּאן צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (הובא לעיל בסי' לז). הַיְנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ (ראש השנה ו): בְּפִיךָ – זוֹ צְדָקָה, כִּי עַל־יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה הַפֶּה, דְּהַיְנוּ הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֶּדֶר הָאָדָם, בִּבְחִינַת: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם. וְעִקַּר הַצְּדָקָה הוּא עַל־יְדֵי הַבִּטָּחוֹן, בִּבְחִינַת (תהלים לז): בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב; כִּי אִם אֵין לוֹ בִּטָּחוֹן אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת צְדָקָה כָּרָאוּי, כִּי מִתְיָרֵא שֶּׁיֶּחְסַר לוֹ מַה שֶּׁנּוֹתֵן לִצְדָקָה, וְעִקַּר הַצְּדָקָה הוּא עַל־יְדֵי בִּטָּחוֹן, שֶׁבּוֹטֵחַ בַּה' שֶׁלֹּא יַפְסִיד וְלֹא יֶחְסַר עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה כְּלָל, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְבָרְכוֹ בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי הַבִּטָּחוֹן, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹשִׂין צְדָקָה, וְעַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים סט): נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי; הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל בִּשְׁלֵמוּת, בְּחִינַת כָּלוּ עֵינַי, דְּהַיְנוּ הַשֵּׂכֶל, וַאֲזַי אֵין לוֹ בִּטָּחוֹן כַּנַּ"ל, בְּחִינַת כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹקָי, אֲזַי נִחַר גְּרוֹנִי, הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ חִתּוּךְ הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּטָּחוֹן וְעוֹשֶׂה צְדָקָה כַּנַּ"ל, אֲזַי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִקּוֹל הַצִּפְצוּפִים דִּבּוּרִים כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינוֹת (קהלת יב): וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנב), שֶׁכָּל הַשִּׁירוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו כְּשִׂיחָה, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִצִּפְצוּפִים וְשִׁירוֹת, שִׂיחָה וְדִבּוּר כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּסַפְּרִין עַל הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ דִּבּוּרִים מִקּוֹל הַכִּנּוֹר, כִּי הָיָה עוֹשֶׂה מִצִּפְצוּפִים דִּבּוּרִים כַּנַּ"ל:

Chapter 26:1-37

Likutei Moharan

Likutei Moharan 6:5

ה וְעַל־יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חִירִיק, כַּמּוּבָא בְּתִּקּוּנִים (בהקדמה דף ז.). וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כד) – דָּא חִירִיק, וְזֶה בְּחִינַת (ישעיהו סו): וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי – הֲדֹם זֶה בְּחִינַת דְּמִימָה. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל תְּמוּנַת א. וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הָאָלֶף זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת (יחזקאל א): וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, דְּמִתְכַּסְיָא לְעֵילָא מִוָּא"ו שֶׁבָּאָלֶ"ף, דְמִתְקַרְיָא רָקִיעַ (שם בתיקונים), וְהַנְּקֻדָּה הִיא כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חגיגה יג.): בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ, וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר. וְזֶה בְּחִינַת: כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, בְּחִינַת כֶּתֶר. וְהַוָא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, הוּא רָקִיעַ, שָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, בְּחִינַת הַבּוּשָׁה, שֶׁנִּשְׁתַּנָּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין. וְזֶה בְּחִינַת רָקִיעַ, כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־ זֶה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ביחזקאל): וּדְמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה; כִּי לֵית אָדָם בְּלֹא אָלֶ"ף (שם). וְזֶה אוֹתִיּוֹת אָדָם, אָלֶ"ף דֹּם, הַיְנוּ עַל־יְדֵי דֹּם לַה', נַעֲשֶׂה אָלֶ"ף, וְנַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא. כִּי הַוָּא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף הוּא רָקִיעַ, כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, הַיְנוּ הַבּוּשָׁה, כַּנַּ"ל. וְהַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא הַשְּׁתִיקָה וְהַדְּמִימָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; וְזֶה בְּחִינַת חִירִיק, בְּחִינַת: וְתַחַת רַגְלָיו, וְהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה הוּא כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת: כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, בְּחִינַת: בַּמְּכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר, בְּחִינַת: וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ דְּמוּת כִּסֵּא וְכוּ'; וְנַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, בְּחִינַת: כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה.

וְאָז נַעֲשֶׂה יִחוּד בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר לַלְּבָנָה, וְנַעֲשֶׂה יִחוּד בֵּין משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, כִּי (ב"ב עה.) פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, וְדָא נְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת כִּסֵּא, בְּחִינַת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פט): וְכִסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי, בְּחִינַת: וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ דְּמוּת כִּסֵּא; וְהַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא יְהוֹשֻׁעַ, בְּחִינַת לְבָנָה, בְּחִינַת: וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת – דָּא לְבָנָה, וְהַוָּא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף הוּא הָרָקִיעַ, הוּא בְּחִינַת הָאֹהֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לג): וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל; וְאֹהֶל הוּא רָקִיעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ): וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת, וּכְתִיב (תהלים קד): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְּרִיעָה, וְזֶה (שמות כו): יְרִיעוֹת הָאֹהֶל. וְכִסֵּא הָעֶלְיוֹן, הַיְנוּ נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, נֶחְלֶקֶת לְשָׁלֹשׁ טִפִּין. כִּי תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשָׁלֹשׁ תְּנָאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ו): פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין וְשָׁב. וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הֵם נְקֻדַּת סֶגּוֹ"ל, וְסֶגּוֹל דָּא חַמָּה (תיקונים בהקדמה דף ז:), הַיְנוּ: פְּנֵי משֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה:

Likutei Moharan 6:10

Chapter 27:1-19

Likutei Moharan

Likutei Moharan 41:2

רִקּוּדִין, הִנֵּה אִיתָא בְּעֵץ־חַיִּים, דַּף כב: הַבִּרְכַּיִם, הַיְנוּ הָרַגְלִין, הֵם נֶצַח הוֹד, וְהֵם עוֹקְבִין. וְעָקֵב גִּימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים אֱלֹקִים, שֶׁהֵם דִּינִים, שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֲחִיזָה לַחִיצוֹנִים, כַּיָּדוּעַ. וְהַפְּעֻלָּה לְהַבְרִיחַ הַחִיצוֹנִים מִשָּׁם, שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְתוֹךְ הַבִּרְכַּיִם הַגְּבוּרוֹת מִשֹּׁרֶשׁ הַבִּינָה, וּכְשֶׁמַּמְשִׁיךְ שֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת מִבִּינָה, אָז הַחִיצוֹנִים בּוֹרְחִים מִשָּׁם, וְהוּא לוֹקֵחַ הַבְּכוֹרָה וְהַבְּרָכָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּרְכַּיִם. וְשֹׁרֶשׁ הַבְּכוֹרוֹת נִקְרָא יַיִן, כַּיָּדוּעַ, וְזֶה יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ. וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּיַעֲקֹב, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּרְכַּיִם בִּמְקוֹם דִּין, כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים אֱלֹקִים עִם עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת גִּימַטְרִיָּא יַעֲקֹב, אֲזַי הִמְשִׁיךְ שֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת, בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כז): וַיָּבֹא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ – שֹׁרֶשׁ שֶׁל הַבְּרָכָה. נִמְצָא עַל־יְדֵי רִקּוּדִין, שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת שֶׁבַּבִּינָה, וְנִמְשָׁכִין לְמַטָּה בְּתוֹךְ הָרַגְלִין, הַיְנוּ שֶׁמְּרַקֵּד, בָּזֶה מְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים מִשָּׁם, וְזֹאת הִתְלַהֲבוּת שֶׁל הָרִקּוּד, וְהוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה' (במדבר כח). אֲבָל מִי שֶׁמְּרַקֵּד בְּהִתְלַהֲבוּת הַיֵּצֶר, זֶה נִקְרָא חֵטְא שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ויקרא י): וַיַּקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה. נָדָב וַאֲבִיהוּא הֵם נֶצַח וָהוֹד, וְהִתְלַהֲבוּת שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה נִקְרָא יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ, שֶׁעַל־יָדוֹ נִמְתָּקִים הַבְּכוֹרוֹת. וְאֵשׁ זָרָה, נִקְרָא יַיִן הַמְשַׁכֵּר, הִתְלַהֲבוּת הַיֵּצֶר. וְשָׁם יֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲחִיזָה לְהַחִיצוֹנִים, אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם: וְזֶה גַּם כֵּן פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ, כִּי הַמָּמוֹן נִקְרָא עַמּוּדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא): וְאֶת הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם (פסחים קיט). וּכְשֶׁהַצַּדִּיק הָעוֹשֶׂה הַפִּדְיוֹן מַנִּיחַ יָדָיו עַל הַמָּמוֹן, יְכַוֵּן כִּי יֵשׁ יָד הַגְּדוֹלָה וְכוּ', וְהַיְנוּ שָׁלֹשׁ יָדוֹת, וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים י"ד גִּימַטְרִיָּא מ"ב. וְשֵׁם מ"ב יֵשׁ בּוֹ שִׁבְעָה שֵׁמוֹת, וְכָל שֵׁם יֵשׁ בּוֹ שִׁשָּׁה אוֹתִיּוֹת, וִיכַוֵּן לְהַמְשִׁיךְ אֵלָיו הַוָּוִין, הַיְנוּ הַשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד שִׁשָּׁה אוֹתִיּוֹת, לְהַמְשִׁיךְ אוֹתָן לְתוֹךְ הַמָּמוֹן הַנִּקְרָא עַמּוּדִים, וְאָז נִקְרָא: וָוֵי הָעַמּוּדִים. וְאֵלּוּ עַמּוּדִים, הַיְנוּ רַגְלִין, הַיְנוּ עֲקֵבַיִם, הֵם בְּחִינַת דִּין, כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים אֱלֹקִים, גִּימַטְרִיָּא עָקֵב, וְיֵשׁ שָׁם אֲחִיזָה לְהַחִיצוֹנִים. וְאֵין דִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ, וְשֹׁרֶשׁ הַדִּינִים בַּבִּינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זוהר ויקרא דף י:): בִּינָה דִּינִין מִתְעָרִין מִנַּהּ, אֲנִי בִּינָה לִי גְּבוּרָה (משלי ח). וְשֵׁם מ"ב בַּבִּינָה. נִמְצָא, כְּשֶׁמַּמְשִׁיךְ שֵׁם מ"ב לְתוֹךְ עַמּוּדִים, אֲזַי הַדִּינִין נִמְתָּקִין בְּשָׁרְשָׁם. וְזֶה פֵּרוּשׁ (שמות כז): וָוֵי עַמּוּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כֶּסֶף; פֵּרוּשׁ, עַל־יְדֵי חֲשִׁיקָה וְהִתְחַבְּרוּת וָוֵי עִם עַמּוּדִים נַעֲשֶׂה כֶּסֶף, חֶסֶד, שֶׁנִּמְתָּקִין הַדִּינִין: עֵץ חַיִּים פֶּרֶק יג (היכל הכתרים שער א"א): שֵׁם מ"ב בַּבִּינָה, וְאֵלּוּ הַמ"ב הֵם ש"ע נְהוֹרִין הַמְּאִירִין. וְעִם ח' חִוַּרְתָּא גִּימַטְרִיָּא בַּשָּׁלוֹם. שָׁם בְּפֶרֶק י"ד: גִּימַטְרִיָּא חַשְׁמַל – מַלְבּוּשׁ, שֶׁזֶּה הַחַשְׁמַל שׁוֹמֵר בְּגָדִים עֶלְיוֹנִים מֵ"עָשׁ" שֶׁל קְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נא): כַּבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ. וְזֶה (יומא עא): הָרוֹצֶה לְנַסֵּךְ יַיִן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יְמַלֵּא גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים. לְנַסֵּךְ, הַיְנוּ מְלוּכָה וּמֶמְשָׁלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ב): וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי וְכוּ'. יַיִן, זֶה בְּחִינַת בִּינָה, שֹׁרֶשׁ הַבְּכוֹרָה, יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ, מִזְבֵּחַ זֶה בְּחִינַת דִּינִים. תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, הֵם בְּחִינַת נֶצַח הוֹד. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁוֹ: הָרוֹצֶה לְהַמְלִיךְ וּלְהַמְשִׁיל וּלְהַמְתִּיק הַדִּינִים עַל־יְדֵי שָׁרְשָׁם, שֶׁהוּא יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ, מַה יַּעֲשֶׂה, עֵצָה (טוֹבָה) עַל־זֶה: יְמַלֵּא גְּרוֹנָם, עַל־יְדֵי רִקּוּדִין, אוֹ עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא לְעֵיל. גַּם עַל־יְדֵי מִלּוּי גְּרוֹנָם, נִמְתָּק הַדִּינִין. וְזֶה פֵּרוּשׁ (סוף ברכות): תַּלְמִידֵי־ חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁעַל יָדָם נִמְשָׁךְ שֵׁם שֶׁל מ"ב, שֶׁהֵם ש"ע נְהוֹרִין, וְעִם ח' חִוַּרְתָּא גִּימַטְרִיָּא בַּשָּׁלוֹם. וְתַלְמִידֵי־ חֲכָמִים נִקְרָאִים נֶצַח הוֹד, רַגְלִין, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ: שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ – הֵם תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים. וְגַם מִזְבֵּחַ נִקְרָא רַגְלִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ד): זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם פה): צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ. וְזֶה פֵּרוּשׁ (שם כ): יִתֵּן לְךָ כִלְבָבֶךָ; וְאֵימָתַי, כַּאֲשֶׁר: וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא – עַל־יְדֵי מִלּוּי גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים. כִּי תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים נִקְרָאִים עֵצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אבות פ"ו): וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לג): עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד; שֶׁהֵם עַמּוּדֵי עוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה יד): ה' צְבָאוֹת יָעָץ. ה' צְבָאוֹת הֵם נֶצַח וָהוֹד:

Sforno

ואלה המשפטים, in the previous paragraph the Torah spoke about the prohibition of coveting property belonging to someone else (20,13). This did not involve action; by contrast ואלה המשפטים, now the Torah speaks about laws governing the concrete nature of "אשר לרעך," tangible matters belonging to your fellow man.

אשר תשים לפניהם. These are not positive commandments and negative commandments which apply to every Jew, but are applicable only if the occasion arises. The matters under discussion need to be adjudicated only if and when such situations occur in someone’s life.

Chizkuni

ואלה המשפטים, "and these are the ordinances, etc." according to Rashi whenever the word אלה appears, it signals a break with what preceded, whereas when the word ואלה appears it signals a continuation or addition of the subject that had been discussed previously. In other words, the correct translation of the word: אלה is: "these opposed to what preceded it," whereas ואלה should be translated as "and these as well as the preceding verses." The author warns the reader not to challenge Rashi by quoting the word אלה in Leviticus 27,34, or the same word in Numbers 36,13, and Numbers 30,17nor the same word in Deuteronomy 28,69, as in those instances as well as in others like it, the previously mentioned subject is being concluded. ואלה המשפטים, Rabbi Avahu, quoting Rabbi Yossi ben Zimra said that the word אלה represents a break with what was written previously, whereas when the word appears with the prefix letter ו it signals some type of continuation. He quotes Exodus 15,25, as an example, where the Torah had written: שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו, "there He made for them a fixed rule and gave them social laws, there He put them to a test." המשפטים, prior to this paragraph the Torah spoke about aspects of being G-d fearing, whereas from now on it concentrates on rules that enable living in the land of Israel as a civilised nation. An alternate interpretation: previously the Torah spelled out prohibitions as warnings, as for instance: "do not commit murder; do not commit adultery;" from here on in the Torah repeats the prohibitions but adds the type of penalty that applies to violating these prohibitions deliberately. As to the commentary by Rashi here, who poses the question why we read here about the details of an altar, something entirely different from the subjects the Torah deals with here, he bases himself on the Mechilta, which suggests that this is a hint that the High Court should have its office near the Temple and that all these laws had been told to Moses while he was on the Mountain. The altar was after all also close to the Temple, immediately in front of its eastern entrance. Logic dictates that the whole paragraph commencing with 21,2 "when you purchase a Jewish slave, etc., until chapter 23,10, ושש שנים תזרע, "and during six consecutive years you may plant seeds," are all laws that G-d taught Moses while he was on the Mountain before the people had heard the Ten Commandments. Concerning all these laws, Rashi has written: these laws are a continuation of the earlier laws." He is referring to the laws listed in Parshat B’har in the Book of Leviticus.

לפניהם "before them;" on this word Rashi comments: "before the Israelites and not before the gentiles," even if you know that the gentile judges are experts in the section of law concerned in the litigation. When someone submits his legal problems to gentile judges he thereby desecrates the name of G-d, and simultaneously honours the reputation of the deity whom these judges worship. If the Jewish judges have given a ruling on the case and his Jewish opponent has not submitted to that judgment, the party deemed in the right may then appeal to gentile judges who have more power to enforce their ruling. [If both Jewish parties concerned are living in the Diaspora. Ed.]

Daat Zkenim

ואלה המשפטים, "and these are the ordinances, etc.;" Rashi has pointed out that whenever a paragraph in the Torah commences with the word אלה, this signifies that it is not a continuation of something that had been written previously. However, when the paragraph begins with the word: ואלה, "and these, etc., it signals some kind of continuation. From Rashi’s words it would appear that the laws promulgated from here on in did not originate at Sinai as when the Torah wrote in Exodus 19,20 that Hashem descended to Mount Sinai, the whole point was that He did so in order to give the people the whole Torah.In order to solve this apparent contradiction, we need to view the word: פסל used by Rashi to signify a break with what preceded it, is to be understood as in Exodus 34,1 where G–d told Moses to hew himself two Tablets to replace the ones he had shattered after coming down from the Mountain for the first time. The act of "hewing" means to separate what you carve out from a greater quantity of the same base material, i.e. rock. In other words, what we are going to read from here on in are laws that, though of the same origin as the Ten Commandments, had been separated somewhat in time from when and how they were presented to the people. What Rashi meant to tell us was that if this paragraph had commenced with the word אלה, I would have thought that what followed was not of Sinaitic origin at all. In order not to mislead the reader, the Torah added the prefix ו to make clear that what follows was also of Sinaitic origin, i.e. G–d taught Moses all the Torah while he was on the mountain for forty days and forty nights. The letter ו here has the same meaning as the word את in Exodus 9,29, where Moses said: כצאתי את העיר, "when I go out from the city." We find a similar construction in Deuteronomy 28,69: אלה דברי הברית, "these are the words of the covenant, "where the admonitions have been separated from the blessings. The blessings in that paragraph had been preceded by curses. We find something similar in Deuteronomy 1,1: אלה הדברים אשר דבר משה, "these are the words which Moses had spoken, etc." where we cannot understand this as something unconnected to what preceded it, but the letter ו is omitted as we are dealing with a different Book of the Torah, one that had not been dictated to Moses, but which G–d had approved after the event as deserving to be part of the written Torah. In Genesis 2,4the words אלה תולדות השמים והארץ, "these are the generations of heaven and earth are separated from the prehistoric period when the Torah had described the tohu vavohu which had preceded the creation of light.

לפניהם, "before them." Rashi sees in this word an exclusion of gentiles, to whom all these ordinances will not apply, even if they would adopt our system of civil law. [Presumably, he felt that otherwise that word is superfluous, as it is obvious that the laws would be addressed to the |sraelites. Ed.] Jews are not allowed to submit their litigation to a gentile court even if the rules of that court are like those of ours. Our author uses a parable to illustrate the point. Imagine that two sick persons go to a physician to have themselves examined. The physician tells one of them to eat, heartily and healthily, whereas he tells the second one to abstain from some of the very foods he had encouraged the first person to eat from heartily. The reason is that not every food is good for everyone. What is good for one patient may be very dangerous for the next patient. When the physician advised the first patient to eat heartily, the reason was that that patient was diagnosed as fatally ill, so that he might as well enjoy the time left for him on earth. The same advice to the second patient would prove very dangerous for him. The same reasoning applies to Jews and gentiles. We read in Ezekiel 20,25 concerning the gentiles that G–d had given them laws and statutes that they could not live by, whereas the laws He gave to the Israelites were designed to be for their benefit. [This verse is extremely difficult, and the reader is advised to read the commentary by Rabbi M.Eisemann in the Art Scroll edition of the Book of Ezekiel. Ed.] Rashi assumes that when the Israelites fail to observe G–d’s laws, they will eventually attribute their hardships to G–d’s laws having been harmful. We are taught in the Torah that the opposite is true. Compare Leviticus 18.5. This is also the reason why we are forbidden to eat all kinds of creeping creatures, as they are injurious to one’s health. These same creatures, if eaten by gentiles, are not harmful to them. This is also the meaning of Psalms 147,19: מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ," ,משפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי, "He issus His commands to Yaakov, His statutes and rules to Israel; He did not do so for any other nation;" The following is a true story involving the convert Onkelos, a nephew of the Roman Emperor Hadrianus, who when wishing to convert was afraid of the wrath of his uncle the Emperor. He told his uncle that he wished to engage in business, whereupon his uncle asked him if he was short of capital, in which case he was willing to help him out. He told his uncle that he wished to travel and find out which merchandise was both in demand and easy to obtain. His uncle told him to seek out a field which was presently in a recession so that he could invest at low prices and profit when market conditions would improve. As a result, he went to the land of Israel, at that time in a deep depression commercially, and studied Torah from the scholars prior to undergoing circumcision for becoming a convert. He was told that the words of Torah would only reside within him permanently if he circumcised himself first. He followed this advice, circumcised himself and studied a great deal of Torah. When Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua saw him, they noticed that his facial features had undergone a great change. They concluded that this was not Onkelos who had studied the Torah. When he began to ask the scholars questions, they told him that this was the result. When he returned to his uncle the Emperor, the latter asked him what had brought about the change in his facial features. He told him that he had studied the Torah and had himself circumcised. Upon being asked who had advised him to do this, he said: "you have." He explained that his uncle had told him to acquire merchandise which was in a depression and patiently wait until this merchandise would appreciate in value. He had visited many nations and not found a single one which was in such a state of depression as the Jewish nation, so that he became convinced that their fortunes would improve drastically. He quoted the prophet Isaiah 49,7 who had predicted this already more than five hundred years earlier. The Emperor slapped his face and asked him once more what had prompted him to convert to Judaism. He told him that actually, he had gone to study the Torah, but had been told that the condition for being taught Torah was that he had to be circumcised, just as Yaakov. He quoted Psalms 147,20 where it has been spelled out by the use of the word בל, that only the people of Israel had been endowed with Torah knowledge that could be retained. (Tanchuma, Mishpatim section 5)